בחורה צעירה שקיבלה פתור משירות צבאי מטעמי "הכרה דתית" נישאה והחלה לעבוד. הבחורה עבדה במשך שנה כמזכירה בחברת ביטוח ועם סיום עבודתה, בהיותה בת 19.5, היא הגיעה ללשכת התעסוקה על מנת לקבל דמי אבטלה. המוסד לביטוח לאומי דחה את בקשתה.
חוק הביטוח הלאומי מגדיר שאנשים מתחת לגיל 20 לא יכולים לתבוע דמי אבטלה, אלא אם מדובר באדם שהוא המפרנס היחיד של משפחתו או במי שקיבל פטור משירות בצה"ל, בין היתר, מטעמי בריאות או מטעמים משפחתיים.
לאחר שביטוח לאומי דחה את בקשת, הגישה האישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב. בכתב התביעה האישה הודתה בכך שהיא איננה עונה על תנאי הזכאות לדמי אבטלה, אך במקביל היא טענה כי לנוכח מצבה המשפחתי – היא הייתה יכולה לקבל פטור גם מטעמי משפחה. לכן האישה ביקשה מבית הדין שלא תישלל זכאותה לדמי אבטלה רק משום שקיבלה את הפטור מטעמי דת.
המוסד לביטוח לאומי התנגד לתזה של התובעת והמשיך לטעון בבית הדין כי על פי חוק ביטוח לאומי, זו אינה עומדת בתנאי החוק.
השופטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, ד"ר אריאלה גילצר-כץ, דחתה את תביעת העובדת וקבעה כי סעיפי הפטור אינם עוסקים במצבים עתידיים או תיאורטיים. בית הדין פסק כי מרגע שהתובעת קיבלה פטור מטעמי הכרה דתית, ורק לאחר מכן נישאה והרתה, לא ניתן לראות בה כמי שיכלה לקבל פטור נוסף, מטעמים אחרים, על מנת להקנות לה זכאות לדמי אבטלה. מרגע שהתובעת קיבלה פטור מטעמי "הכרה דתית" נסתם הגולל על כל אפשרות אחרת, עתידית או בדיעבד, והיא אינה יכולה להחזיר את הגלגל לאחור, לבטל את הפטור שניתן מטעמי הכרה דתית ולקבל פטור מטעמי משפחה. השופטת גילצר-כץ אף הוסיפה וציינה כי אין לדעת כיצד היו חייה של התובעת מתגלגלים לולא קיבלה את הפטור.
השופטת גילצר-כץ ציינה כי בעצם הגשת התביעה (הערעור על החלטת המוסד לביטוח לאומי) יש טעם לפגם מעצם העובדה שמרבית בני גילה של התובעת, שלא קיבלו פטור ושירתו בצה"ל, זכו לתנאים מופחתים בהרבה מאלה שמהם נהנתה התובעת בעקבות קבלת הפטור.
