השפלת עובד
שוטר ממוצא אתיופי אשר הוצב בתחנת המשטרה מרחב מגן נתקל עם הגיעו לתחנה בקצינת חקירות ששאלה "מי זה השחור הזה?". לאחר שהשמיעה את ההערה הגזענית הקצינה אף התעלמה מהשוטר ופנתה לשוטר אחר על מנת שזה יבקש מהשוטר ה"שחור" לבצע את המשימה שהתכוונה להטיל עליו.
השוטר החליט שלא לוותר על זכותו והגיש תלונה חריפה כנגד הקצינה ואף דרש את פיטוריה, אולם מחלקת המשמעת במשטרה הסתפקה בנזיפה הכוללת הערת מפקד, מה שימנע מסיכויה של הקצינה להתקדם בתפקיד.
השוטר לא אמר נואש ובחיפושו אחר צדק פנה לארגון "טבקה" שאף הוא לא סייע לו במאומה ובסופו של דבר, החליט להתפטר. לטענתו, סיבת הפיטורים הייתה חוסר אמון במערכת המשטרה. השוטר היה נחוש לסיים את עבודתו במשטרה וסירב להצעות שהוצעו לו, בין היתר, מעבר לתפקידים חלופיים, והוא סיים את עבודתו חודשים ספורים לאחר שהוצב במשטרת מרחב מגן.
לאחר עזיבתו עתר השוטר לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בתביעה כנגד המשטרה וכנגד קצינת המשטרה שכינתה אותו "שחור" השפילה והעליבה אותו. בתביעה דרש השוטר פיצוי בסך 192,000 ש"ח בגין עוגמת נפש, הפסדי שכר ופגיעה קשה בשמו הטוב.
לדברי השוטר, כפי שאלה עולים מכתב התביעה, המשטרה טייחה את המקרה החמור שבו קצינת משטרה השפילה אותו, בצורה גזענית חמורה, ופגעה במוטיבציה שלו להיות חלק מהמערכת המשטרתית. לדברי השוטר המקרה פגע קשות בו ובבני משפחתו. כתוצאה מהפגיעה, השוטר ציין בכתב התביעה כי הוא הסתגר (נמנע מפגישות חברתיות וכן לא הצליח לנהל מערכות יחסים) וכן הוא איבד לגמרי תיאבון עד כדי כך שירד במשקל והגיע לתת תזונה.
בבית הדין הקצינה הודתה בכך שהשמיעה את ההערה הגזענית שיוחסה לה, אך יחד עם זאת היא הביעה התנצלות כנה ואמרה שהדברים נאמרו ללא מחשבה וללא כוונה גזענית. גם מטעם המשטרה נטען בבית הדין כי אכן הערתה של הקצינה הייתה לא ראויה ולא צריכה הייתה להיאמר. מהמשטרה נמסר כי תלונתו של השוטר טופלה באופן ענייני וכי העונש שהוטל על הקצינה הולם את הנסיבות.
המשטרה לא התנגדה לפצות את התובע על הוצאת לשון הרע אולם היא טענה שאין כל הצדקה לפצות אותו מעבר לכך.
בית הדין לעבודה: האמירות היו פוגעניות ומבזות
השופט אילן סופר מבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קבע כי האמירות שהשמיעה קצינת החקירות היו פוגעניות, מבזות, מתנשאות ומשפילות, ואין צל של ספק בכך שהן מהוות לשון הרע. יחד עם זאת, השופט קיבל את טענת המשטרה שאין מקום להטיל על המשטרה אחריות להתפטרות התובע או לטיפול לקוי בקצינה. התובע חשב שהעונש הראוי לחוקרת הנו פיטורים, אולם המשטרה כן נקטה באמצעים משמעתיים הולמים כאשר הטילה עליה עונש חמור ביותר (מניעת קידום עתידי בתפקיד), וזאת בהתחשב בעובדות כי הקצינה חטאה באופן חד פעמי, הכירה בטעות המרה שלה ואף הביעה חרטה וצער.
השופט קבע כי התובע זכאי לפיצוי בגין הפגיעה בשמו הטוב והפגיעה בנפשו ובבני משפחתו. ולכן קבע כי על המשטרה והקצינה לפצות את התובע ב-50,000 ש"ח, שהוא הסכום המקסימלי לפי חוק איסור לשון הרע, וסכום נוסף של 20,000 ש"ח בגין עוגמת נפש. כמו כן, על המשטרה והשוטרת לשאת בהוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח.
