עובדת בחברת הדואר האמריקאית התוודתה בפני הפסיכיאטר שלה שיש לה מחשבות אובדניות ורצחניות, במסגרת הטיפול. הפסיכיאטר העביר מידע על מצבה (המסוכן והמסכן) למנהל הישיר שלה בחברת הדואר וזה האחרון פיטר אותה לאלתר.
האישה, שעבדה בדואר משנת 1974, עברה ניתוח כירורגי ולאחר ששוחררה וסבלה ממגבלות בריאותיות מלוות במצוקה נפשית. היא אשפזה את עצמה בבית חולים פסיכיאטרי בשל דיכאונות, לחץ וחרדה. לאחר שלושה שבועות, עם שחרורה מבית החולים הפסיכיאטרי, התקשר מנהל הדואר אל הפסיכיאטר ושאל אותו להמלצתו. הפסיכיאטר ציין כי יתכן וקיימת סכנה לחייו של מנהל הדואר שכן המטופלת שיתפה אותו במחשבות ובפנטזיות על רצח הבוס שלה שלטענתה 'ממרר לה את החיים'. הפסיכיאטר חשף בפני המנהל כי המטופלת הביעה תסכול עז ושיתפה אותו במחשבות קשות על פגיעה בעצמה ובמי שפגע בה. בעתיד, כאשר נידון הנושא בבית משפט – טענה המטופלת כי הפסיכיאטר לא הבין אותה ופירש את דבריה 'מילולית' בעוד אלו היו מחשבות בלבד. כמו כן, הפסיכיאטר לא תיעד את הדברים שאמרה לו המטופלת כך שבבואו להציג ראיות, הוא נשען על הניתוח שלו מתוך דברים שאמרה לו במהלך הטיפול בלבד.
מרגע ששמע מהפסיכיאטר את הלך הדברים, פיטר מנהל הדואר את העובדת מידית ובמקביל – הגיש נגדה תלונה למשטרה על איום ברצח. מנגד, העובדת המפוטרת הגישה תביעה כנגד הנהלת הדואר בגין פיטורים שלא כדין, והפרת החוק לשוויון הזכויות (לטענתה, הנהלת הדואר הייתה מחויבת למצוא דרך לשלב אותה חרף הבעיה הנפשית ממנה סבלה כפי שהיא מחויבת להתאים את סביבת העבודה לכל עובד עם מגבלה). הדואר שלח אותה לבדיקת 'כשירות לעבודה' (לכשרות פיזית ומנטלית) והיא עברה את המבדקים וחזרה לעבודתה אך במקביל – היא המשיכה בתביעה.
במסגרת התביעה בבית המשפט המחוזי העובדת אף הציגה כראיה מקרה בו שני עובדים בדואר איימו בסכין על עובד והם נידונו לשבועיים השעיה בלבד. לטענתה, במקרה שלה לא הייתה כוונה קונקרטית ולא ניסיון קונקרטי לפגוע פיזית במנהל שלה וכאמור – היא טענה שדבריה, שנאמרו בשיחות פרטיות עם הפסיכיאטר, הוצאו מהקשרם.
בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה אולם בית המשפט לערעורים קיבל את טענתה בקובעו כי לא הוכחו כוונות קונקרטיות של העובדת לפגוע במנהל וכי עדותו של הפסיכיאטר, במקרה זה, איננה מהווה ראיה מוצקה לכך שהעובדת התכוונה לפגוע המנהל. בית המשפט לערעורים החזיר את התיק לבית המשפט המחוזי להמשך דיון על פיטורים שלא כדין והפרת חוק שוויון הזדמנויות.
