"הנחת המוצא היא ששקר הוא אקט משותף, כיוון שלשקר אין כל כוח רק מעצם ביטויו, אלא כוחו נובע מההסכמה של אדם אחר להאמין לשקר. אם בשלב מסוים שקרו לכם, זה משום שהסכמתם שישקרו לכם" – כך טוענת פמלה מאייר, מחברת רב המכר "זיהוי שקרים", בהרצאתה הפופולרית ב-Ted.
לדבריה, כטריליון דולר מתנדפים מדי שנה בהונאה תאגידית בארה"ב לבדה, כלומר כ-7% מההכנסות. "שקר הוא הניסיון לגשר על הפער בין המאוויים והפנטזיות שלנו לגבי מה שהיינו רוצים להיות, איך שהיינו רוצים להיות, לבין מה שאנחנו באמת. אנו מוכנים למלא את הפערים האלה בחיינו בשקרים", היא אומרת.
על פי מחקרים, ביום נתון ישקרו לכם בין 10 ל-200 פעמים; זרים משקרים 3 פעמים בממוצע במהלך 10 הדקות הראשונות של הפגישה; אנשים מוחצנים משקרים יותר מאשר אנשים מופנמים; גברים משקרים פי 8 לגבי עצמם מאשר לגבי אנשים אחרים; נשים משקרות יותר במטרה להגן על אחרים; אם אתם זוג נשוי – תשקרו לבן או בת הזוג שלכם בממוצע ב-1 מתוך 10 אינטראקציות; אם אתם לא נשואים – המספר יורד ל-1 מתוך 3.
"קשה לנו להאמין כמה שקרים הם נפוצים", היא אומרת. "הרי כולנו מתנגדים לשקרים, אבל אם תסתכלו יותר מקרוב – תיווכחו לגלות שהעלילה מסתבכת. אנשים משקרים יותר לזרים מאשר לעמיתים. חוקרים יודעים כבר שנים שככל שהאינטליגנציה של המין גבוהה יותר – כך קליפת המוח גדולה יותר וגוברת הסבירות להיות רמאי. כשאדם מגיע לגיל הממוצע של כניסה לעולם התעסוקה והופך למפרנס – הוא נכנס לעולם שמוצף בספאם, בחברים דיגיטליים מזויפים, במדיה לא חוקית, בגנבי זהות מתוחכמים ובהונאות פונזי ברמה עולמית".
בשונה ממזהי שקרנים מאומנים המגיעים לאמת בכ-90% מהמקרים, אנשים מן היישוב מצליחים לעשות זאת רק במחצית מהמקרים. מאייר מסבירה כי קיימים שני דפוסים של הונאה שבאמצעותם ניתן לזהות שקר – צורת הדיבור ושפת הגוף.
"מחקרים מראים שאנשים שמראים נחישות יתר בהכחשה שלהם יפנו לשפה פורמלית יותר, וכן שפה שמרחיקה את הנושא מהם, כדוגמת ביל קלינטון שהכריז: I did not have sexual relation with that woman", היא מסבירה. "שקרנים ירחיקו את עצמם באופן לא מודע מהסובייקט שלהם באמצעות השימוש בשפה. אמירות כדוגמת 'אם לומר לך את האמת' או 'בגילוי לב אומר ש…' – גם הן עשויות להסגיר חוסר מהימנות. כך גם אם אדם חוזר על השאלה שנשאל, או שבתשובתו הוא מתבל את העדות שלו עם פרטים רבים מדי".
בנוגע לשפת הגוף, אומרת מאייר, בניגוד לדעה הרווחת שקרנים אינם "קופצניים", אלא דווקא מקפיאים את פלג הגוף העליון ומקפידים להסתכל לנו בעיניים קצת יותר מדי כדי להתמודד עם המיתוס הידוע. "אנו חושבים שחום וחיוכים מביעים כנות ויושר, אולם מזהה שקרנים מיומן יכול לזהות חיוך מזויף בקלות. החיוך האמיתי מופיע בקמטי העיניים, ולא ניתן לכווץ אותם בצורה מודעת. כשאתם מנהלים שיחה עם מישהו שאתם חושדים בכנותו, גישה היא אינדיקציה חשובה שמתעלמים ממנה. אדם כן ישתף פעולה – הוא יהיה מוכן להציע רעיונות, להצביע על חשודים, לספק מידע. הוא יזעם במהלך כל השיחה אם יחוש שהוא מואשם על לא עוול בכפם, ולא רק בהבזקים".
לדבריה, אם שואלים אדם ישר מה דינו של מי שזייף צ'קים – קרוב לוודאי שיענה שנדרש עונש מחמיר ללא רחמים. האדם שרימה יהיה מסויג, יביט מטה, ינמיך את הקול, יתבל את הגרסה שלו לסיפור עם הרבה יותר מידע מהנחוץ ובסדר כרונולוגי מוקפד.
"חוקר מיומן ישכיל לבקש להציג בפניו את הסיפור מהסוף להתחלה, יראה אותו מתפתל, ויזהה אלו שאלות מפיקות את האמירות המטעות בהיקף הגדול ביותר", אומרת מאייר. "אנשים עושים 'חזרות' על הסיפור שלהם, אבל לא על תנועות הגוף. שקרנים משנים את קצב המצמוץ שלהם, מכוונים את רגליהם לכיוון היציאה, לוקחים חפצים חוצצים ומציבים אותם ביניהם לבין המראיין, משנים את טון הקול שלהם, לעתים קרובות הם הופכים את הטון לנמוך הרבה יותר. אולם התנהגויות אלה אינן מוכיחות בהכרח מרמה, אלא הן רק 'דגלים אדומים'. אין להן משמעות לכשעצמן, אלא כשרואים מקבצים שלהן".
לחצו כאן לקריאת כתבה בנושא 7 סימני גוף המעידים על מועמד שמשקר.
