חוק הזכות לעבודה בישיבה (התשס"ז 2007) המוכר גם בשם 'חוק הקופאיות' קובע שעל המעביד לספק לעובד תנאי עבודה המאפשרים לו לשבת- כיסא או ספסל עם משענת גב אשר ישמש אותו לעבודה ואף שהמעביד לא ימנע מהעובד ישיבה בעת עבודתו. עם זאת, החוק אינו חל במצבים מסוימים, בהם המעסיק הצליח להוכיח כי ביצוע העבודה אינו מתאפשר בישיבה.
החוק שיזמה חברת הכנסת שלי יחימוביץ', זכה לתהודה רחבה ובמקביל לעלייה בקרב והפך לפופולארי בקרב ציבור העובדים המוחלש. במקביל, במרוצת השנים האחרונות בחנו לא מעט עובדים, ממגזרים שונים, את כוחם מול המעסיקים סביב חוק זה. רבים מהם בחרו להגיש תביעה בבתי הדין לעבודה כנגד מעסיקים, בשל פגיעה בזכותם לעבודה בישיבה.
אחת התביעות בנושא הזכות לעבודה בישיבה, הוגשה לבית הדין לעבודה תל אביב בראשות השופטת עילה פוגל, על ידי קובי זואילי, פקיד בחדר הכושר "שייפ".
לטענת זואילי, הוא אולץ לבצע את עבודתו בעמידה ללא צורך ממשי. עוד טען זואלי כי בחדרי כושר בחברות אחרות פקידי הקבלה זוכים לעבוד בישיבה. הנהלת המועדון טענה בתגובה כי לא ניתן לבצע את עבודת פקיד הקבלה בישיבה היות שעבודה זו דורשת התניידות במתחם הקבלה.
השופטת פוגל קיבלה את טענת התובע ואף פסקה לטובתו פיצויים בסך 10,000 ש"ח.
דברי השופטת פוגל, מחדדים את עמדת הפוסק בעניין זכותו של העובד לעבוד בישיבה מול האילוץ של מקום העבודה שכביכול מונע מבעדו לספק לעובד את הזכות לעבוד בישיבה: " כבר בתחילה ייאמר, כי העדפנו את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת…מהראיות עולה כי הנתבעת לא העמידה לרשות התובע במקום העבודה מושב לעבודה, כמשמעותו בחוק, ולא הוכיחה כי ביצועה הרגיל של העבודה אינו מאפשר ישיבה…. החוק בא לעגן את זכותם של עובדים בענפי מסחר ושירותים לעבודה בישיבה, בדומה להסדר שחל עד כה לגבי עובדים במפעל, מכח סימן ד' בפרק ד' לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) תש"ל –1970".
עוד הוסיפה, "החוק קבע כי בעבודה שביצועה הרגיל מאפשר ישיבה, יחוייב מעביד להעמיד לרשות עובדיו 'מושב לעבודה', כפי שהוא מוגדר בחוק, ולא ימנע מהעובד ישיבה במהלך העבודה אלא אם הוכיח המעביד שביצועה הרגיל של העבודה אינו מאפשר ישיבה. בגין הפרת הוראות החוק, מוסמך בית הדין לדון בהליך אזרחי ולפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק, וכן פיצויים לדוגמה בהתחשב בחומר ההפרה או בנסיבותיה…"
תביעה זו איננה ייחודית, חוק הזכות לעבודה בישיבה נבחן לא מעט פעמים בשנים האחרונות בבתי הדין לעבודה ברחבי הארץ. נטייתו של בית הדין לעבודה היא לפסוק לטובת העובד אלא אם כן הצליח המעסיק להוכיח באופן גורף כי במקרה הנדון לא ניתן היה לבצע את העבודה המדוברת בישיבה.
מעבר לכך, בית המשפט לא דן בשאלות כגון: האם המעסיק יכול היה להרשות לעצמו לקנות כיסאות או ספסלים לציבור עובדי השירות שלו? האם למעסיק הייתה אפשרות מבחינת מקום (שטח עבודה) להציב מושבים לשימוש העובדים? כיצד העבודה בישיבה תשפיע על הארגון קרי האם העובד יראה פחות יעיל / אפקטיבי בעיני הלקוחות? וכו'. השאלה היחידה העומדת על הפרק היא האם לא ניתן, בשום פנים ואופן, לבצע את העבודה על פי הגדרתה – בישיבה.
בסופו של דבר, גם בסוגיה זו כמו במרבית הסוגיות הנבחנות בבית הדין לעבודה, נטל ההוכחה חל על המעביד.
עדכוני חקיקה נוספים וחידושים בדיני עבודה יסקרו בהרחבה במסגרת כנס דיני עבודה. למידע נוסף לחץ כאן!
