ערב יום הזיכרון נחשב ליום עבודה רגיל, כאשר מוצאי יום הזיכרון הוא ערב יום העצמאות. יום העצמאות מוכר כחג לאומי בישראל, ובהתאם לכך חלות בו ההוראות הקבועות בחוק שעות העבודה והמנוחה וכמובן על פי צווי ההרחבה לחוק, הקשורים בשבוע עבודה מקוצר.
בערב יום העצמאות (שהינו יום הזיכרון) מוחל בישראל יום עבודה מקוצר, כך שבמקומות עבודה בהם עובדים 8 שעות ביום – יום העבודה בערב החג יעמוד על 7 שעות מקסימום. במקומות עבודה בהם עובדים 9 שעות ביום – יום העבודה בערב החג יעמוד על מקסימום של 8 שעות.
עבודה ביום הזיכרון
השכר עבור יום העבודה המקוצר בערב החג, ישולם עבור יום עבודה מלא.
עובדים העובדים ביום הזיכרון, זכאים לשכר בעבור יום עבודה רגיל ולא בתעריף שכר של יום חג.
עובד רשאי להיעדר מעבודתו ביום הזיכרון ללא ניכוי משכרו וללא ניכוי ימי חופשה שנתית, במידה והוא קרוב משפחה מדרגה ראשונה לחלל מערכות ישראל או לנפגע פעולות איבה. קרוב משפחה נחשב על פי החוק ל: הורים, הורי הורים, בני-זוג, ילדים, אחים ואחיות.
המעביד רשאי לחייב את עובדיו לקחת יום חופש ביום הזיכרון תוך ניכוי יום חופש, אך עליו להודיע על כך לעובדים מראש.
עובד יכול לקחת יום חופש ביום הזיכרון, אם הודיע על כך למעסיקו לפחות 30 יום מראש.
עבודה ביום העצמאות
יום העצמאות נחשב ליום שבתון שעל פי חוק המעביד חייב בתשלום שלו. לפיכך, עובד זכאי לתשלום עבור יום העצמאות, על אף שלא עבד בו בפועל.
יש הבחנה בתשלום המעביד, בין עובד במשכורת חודשית שיקבל שכר רגיל, לבין עובד בשכר שעתי או יומי, שיקבל את שכרו הרגיל במידה והתקיימו שלושה תנאים: העובד עובד במקום העבודה שלושה חודשים לפחות, הוא לא נעדר מהעבודה יום לפני או יום אחרי החג ובמידה והיה זה יום עבודה רגיל היה עליו לעבוד ביום זה.
במקום עבודה שאינו מופיע ברשימת המקומות שיש להפעילם בחג, המעסיק אינו רשאי לכפות על עובדיו לעבוד.
עובד שמקום עבודתו כלול ברשימת המקומות שיש להפעילם ביום העצמאות והוא עובד בחג, זכאי לגמול בגין עבודתו, ובנוסף ליום חופשה חלופי – או תשלום של 200% בגין העבודה בפועל ובגין השבתון.
החג נחשב כמתחיל בשעה 20:00 בערב החג ומסתיים ב-20:00 בערב שלמחרת. הגמול ישולם רק עבור עבודה בטווח הזמן המדובר.
