בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דן בפנייתם של 19 מדריכי בטיחות בדרכים בבתי הספר היסודיים, שהועסקו על ידי משרד החינוך, בה הם מבקשים שיכירו בהם כעובדי משרד החינוך דהיינו כעובדי מדינה.
השופטת מיכל לויט ושני נציגי הציבור, פסקו כי דינם של המדריכים, אשר הועסקו על ידי משרד החינוך והעבירו הדרכות מטעם המשרד בבתי ספר ממלכתיים, על פי תכנית הלימודים של משרד החינוך – הינם עובדי משרד החינוך החל ממועד תחילת עבודתם.
המדריכים, אשר החלו לעבוד כבר בשנת 1983 והועסקו עד 2002, עברו הדרכות מטעם משרד החינוך לצורך הכשרתם ומאז הם עבדו כשהם מסתובבים בין בתי ספר שונים וכיתות שונות ולאחר מכן, החלו לקיים את ההדרכות במגרשי 'זהירות בדרכים' ייעודיים ברחבי הארץ.
בתחילת הפרויקט הועסקו המדריכים באמצעות המועצה הלאומית לבטיחות בדרכים שפעל כמלכ"ר. בעקבות חקיקת חוק חובת מכרזים (1995), האגף לבטיחות בדרכים במשרד החינוך החל לפרסם מכרזים שנתיים להפעלת פרויקט ההדרכה בבתי הספר. עשרת המדריכים הוותיקים הועברו לעבוד תחת הספק שזכה במכרז – טלדור מערכות מחשבים, בשיתוף עם רשת עמל. בשנת 1998 זכתה במכרז המכללה למנהל וב-1999-2001 זכתה במכרז אפק פרויקטים הנדסיים בע"מ ומשנת 2001 הועבר המכרז לידי המכללה האקדמית יהודה ושומרון. זהות המדריכים (שמספרם גדל עד אז ל-19) השתנתה בכל פעם שהתחלפה זהות החברה המפעילה.
המדריכים חתמו על הסכמי העסקה עם כל אחד מהספקים וזאת לאחר שהספקים חתמו על הסכם עם משרד החינוך ובהם צוין כי הם, הספקים, משמשים כמעסיקם של המדריכים.
על פי כתב התביעה, עד שנת 1990 משרד החינוך הוא זה שגייס את המדריכים לתפקיד והוא זה שפיקח על עבודתם בהיבט המקצועי. המפקחים על מדריכי הבטיחות בפועל היו עובדי משרד החינוך.
בשנת 2007 החליטה המדינה, כי פרויקט הבטיחות בדרכים יופעל מעתה על ידי המטות לבטיחות ברשויות המקומיות. בהתאם לכך, המדריכים סיימו את התקשרותם עם המכללה. חלק מהמדריכים פרשו מהעבודה בשלב זה וחלק המשיכו לעבוד כעובדי רשויות מקומיות לצד שהם מגישים תביעה לבית הדין לעבודה לצורך הכרה בהם כעובדי משרד החינוך.
בית הדין האזורי לעבודה פסק כאמור, כי הקשר בין המדריכים לספקים המפעילים היה 'קשר פיקטיבי' וכי הקשר המקצועי והאישי שלהם, של המדריכים, עם משרד החינוך, במשך כל אותן שנים הוא הקשר האותנטי. השופטת לויט פסקה כי: "העובדה, כי העסקה אצל כל אחד מהספקים הייתה זמנית בעוד העבודה במסגרת פרויקט הזהירות בדרכים – פרויקט שתוקצב ופוקח על ידי המדינה, הייתה קבועה יחסית ונמשכה שנים ארוכות, מטה את הכף…." על כן יש להכיר במדריכים כעובדי מדינה הלכה למעשה.
המדינה הגישה ערעור לפסיקה אולם בית הדין הארצי לעבודה (בהרכב השופטים שכלל את השופטים: נילי ארד, שמואל צור וסיגל דוידוב-מוטולה), דחה את הערעור ופסק כי התקיימו התנאים ליחסי עובד-מעביד בין המדריכים לבין משרד החינוך כבר משנת 1995 ולאורך כל הפרויקט, ועל כן דינם של המדריכים להיחשב כעובדי מדינה.
