שבעה עובדים ותיקים בבית דפוס החליטו יחד לקום ולעזוב את עבודתם. הם התפטרו יחד באותו חודש וכעבור חודש בדיוק, הגישו יחד תביעה לבית הדין לעבודה כנגד הנהלת המקום.
בתביעה שהוגשה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב טענו העובדים כי במהלך שנות העבודה המרובות בבית הדפוס הם נאלצו לספוג הלנת שכר במשך 4 השנים האחרונות. כמו כן, העובדים טענו לפגיעה בסיסית בזכויותיהם מצד הנהלת בית הדפוס במשך תקופה ארוכה.
העובדים, אנשים מבוגרים בשנות החמישים והשישים לחייהם, הוכיחו בבית הדין לעבודה כי בית הדפוס לא העביר להם את שכרם במועד הקבוע בחוק במשך 4 שנים כאמור. כמו כן, העובדים הראו שבית הדפוס לא הפקיד כספים לביטוח הפנסיוני ולא שילם זכויות סוציאליות הקבועות בחוק כגון דמי הבראה, פידיון ימי חופשה וכיו"ב. בנוסף, בית הדפוס לא שילם להם הפרשי וותק כפי שמחייב ההסכם הקיבוצי בענף הדפוס.
בעקבות המצב שתואר, העובדים המאוגדים שלחו מכתב להנהלה שבו הם מתריעים בפני המעסיק כי אם לא ישולמו להם זכויותיהם הם יתפטרו מתוקף הרעת תנאים ודינם יהיה כדין מתפטר קרי הם יהיו זכאים לסעדים המגיעים לעובדים מפוטרים לרבות פיצויי פיטורים.
המעסיק טען שהעובדים עושים יד אחת כדי למוטט את העסק
מטעם הנהלת בית הדפוס נטען מנגד כי שבעת העובדים נטשו – כולם יחד – את העבודה ללא הודעה מוקדמת. מטרת העזיבה המתוכננת של העובדים, כפי שמתארת אותה הנהלת המקום, הייתה למוטט את החברה ולגרום לה נזקים. מטעם ההנהלה אף נטען כי העסק אכן נותר ללא עובדים מה שהוביל לפגיעה קשה. בעקבות הידרדרות במצבו של בית הדפוס הנהלת המקום הגיעה לכדי צווי עיקול וצווי פינוי בעקבות חובות קשים.
מצד בית הדפוס נטען כי נעשו מאמצים רבים לשלם לתובעים את שכרם באמצעות שיקים דחויים. לדברי מנהל בית הדפוס כשנה וחצי לאחר הגשת התביעה הוא הצליח לשלם את שכרם של העובדים וכן את הזכויות הסוציאליות שלהם במסגרת הסדר וכיום הוא איננו חב להם דבר.
את טענת העובדים לזכאות לפיצויי פיטורים דחה המעסיק מכל וכל היות שלטענתו הם בחרו להתפטר ועשו זאת ביוזמתם.
בית הדין לעבודה פסק לטובת העובדים וקבע: המעסיק דאג לטובת העסק גם על חשבון חובותיו הבסיסיות כלפי העובדים!
בית הדין לעבודה קיבל את תביעתם של העובדים וקבע כי בעל העסק ניסה להסתיר מבית הדין ראיות מובהקות. בכך התייחס בית המשפט לעובדה שהמעסיק ניסה להסתיר ראיות לפיהן הוא לא שילם לעובדים 2 משכורות אחרונות.
בית הדין התרשם כי המעסיק דאג ראשית כל לשלום העסק ולנכסיו האישיים ורק לאחר מכן לעובדים, ואכן מנע מהם את זכויותיו הבסיסיות במשך שנים. בנוסף, בית הדין קבע כי חלק מהשיקים הדחויים שבאמצעותם שולמו לעובדים המשכורות והפרשות חזרו בשל היעדר כיסוי משמע למעסיק נותרו חובות כלפי העובדים.
בית הדין עוד פסק כי על הצדדים חל ההסכם הקיבוצי בענף הדפוס, לפיו קיימת חובה לשלם תוספת וותק לעובדי הדפוס. המעסיק שהכיר את סעיפי ההסכם, נמנע מלעדכן את הוותק ולכן נמנע מלשלם לעובדיו הוותיקים את התוספות המחויבות בחוק.
לסיום, בית הדין לעבודה פסק כי העובדים אכן התפטרו בשל הרעה מוחשית בתנאי העבודה והם זכאים לפיצויי פיטורים. אשר על כן, נפסק שכל עובד יהיה זכאי לפיצויי הפיטורים, הפרשי שכר ותנאים, לרבות הפרשי ותק, על פי הוותק שנצבר לכל אחד בנפרד. בנוסף, בית הדין לעבודה חייב את בית הדפוס לשאת בהוצאות המשפט בסך 150,000 ש"ח.
ומה המצב בארגונכם?
אל תגידו אצלנו דבר כזה אינו יכול לקרות. מנהלי משאבי אנוש בארגונים סדורים יותר מבית דפוס חושבים כי ביצוע תשלומים והפרשות על פי דין מכסות אותם מפני איום עתידי בתביעה, אך מקרים מסוג זה (גם אם לא בחומרתם) מגיעים לבתי המשפט מדי יום, רבים אחרים נסגרים עוד בשלב מוקדם ע"י בהסדרים או בשיפוי מוקדם של העובד לשעבר עוד לפני שזה מגיע למצב של תובע.
האם בדקתם כי כל עובדיכם, מכלל הסוגים ומכל הענפים אינם נמצאים תחת צו הרחבה כלשהו? האם אתם מדברים עם העובדים או שומעים טענותיהם לגבי אי סדרים? האם אתם מבקרים את ביצוע ההפרשות וההתאמות בפועל? אם אחת או יותר מהתשובות לשאלות הנ"ל היא לא או שאינכם בטוחים בתשובה – דעו כי האחריות על כך נמצאת על שולחנו של מנהל משאבי האנוש!
רוצים ללמוד עוד על נושא זה ולבחון את ידיעותיכם ומצב ארגונכם? בואו לכנס דיני עבודה אשר ייערך במסגרת ההפנינג אותו נערוך בעוד כחודש.
למידע נוסף ורישום לכנס דיני עבודה – לחץ כאן!
