נשים בעבודות הבית
נדבך נוסף בקושי בשוויון מגדרי נחשף בדו"ח הערך הכספי של עבודת עקרת הבית 2017 של ביטוח לאומי.
בדו"ח פורסם, כי פי נתונים עדכניים של ה-OECD (ממוצע ב-26 מדינות מפותחות, ללא ישראל) נשים ככלל – מועסקות או לא מועסקות, אמהות או שאינן אמהות – משקיעות 4.5 שעות עבודה בבית.
על-פי נתוני סקר תקצוב זמן שנעשה כ-25 שנים קודם לכן בישראל (1991-1992), נשים נשואות משקיעות בממוצע 268 דקות ליום בעבודות הבית ובטיפול בילדים – נתון הדומה לנתוני ה-OECD, כ- -5.4 שעות ביום.
נשים שאינן עובדות עובדות כפול מהזמן בעבודות הבית
פולק (1984) מצא, שנשים נשואות שאינן מועסקות בשוק העבודה עובדות בביתן בטיפול בילדיהן כ-8 שעות ביום בממוצע. גם בישראל הנתון דומה: סקר תקצוב הזמן שהוזכר לעיל מצא שנשים בלתי מועסקות (ללא קשר למצב משפחתי) עובדות 23.4% מהיום בעבודה ללא תשלום (5.6 שעות).
לעומת כ-10% אצל גברים. הנשים הנשואות (ללא קשר למצב התעסוקה) מקדישות לעבודות הבית 30% יותר מן הממוצע בקרב כלל הנשים. הכפלת מספר השעות שמקדישות הבלתי מועסקות (5.6) ב-1.35 מביאה למספר דומה של שעות: כ-7.3 שעות עבודה ללא שכר בממוצע ביום גם בישראל.
ממצא זה מתיישב גם עם נתוני סקר ISSP של 2012( קפלן, 2016) המראים כי בישראל, נשים עם ילדים עד גיל 18 עובדות בבית 50.5 שעות בשבוע (7.2) שעות ביום, בין שהן מועסקות בשוק העבודה ובין שלא.
ההנחה הראשונה היא אפוא, שעקרות הבית עובדות בביתן ובטיפול בילדים 8 שעות ביום בממוצע.
לצורך דיוק החישוב, הבחנו בשלושה סוגים של משפחות: משפחה ללא ילדים, משפחה עם ילדים קטנים (בני 0-4 ) ומשפחה עם ילדים גדולים (בני יותר מ-4).
נתוני סקר תקצוב זמן (1991-1992) המוצגים בלוח, מלמדים על ההבדלים בין עבודת נשים בשלושת מצבי החיים של המשפחות ועל ההבדלים בין נשים לגברים במשפחות אלו. השורה האחרונה בלוח מציגה יישום של ההבדלים הללו במונחים של מספר שעות העבודה של עקרות הבית במשק ביתן.
זמן עבודות הבית (ממוצע בדקות ליום) של נשים וגברים נשואים לפי סוג משק הבית
כשאין ילדים או כשיש ילדים קטנים וכאשר הילדים גדולים, שעות העבודה בבית אפילו פוחתות. ייתכן שבשל עזרתם של הילדים הגדולים, שמפחיתה מעבודת הגברים.
קביעת ערך שעת העבודה של עקרת הבית
אפשר לאמוד את ערכה של שעת העבודה של עקרת הבית בשלוש דרכים. על פי הגישה שלפיה ערך העבודה נאמד בסכום שהחברה מוכנה לשלם בעבורה, ועל פי הגישה של העלות האלטרנטיבית, אנו מניחים כי בשני המקרים השכר לשעה הוא שכר המינימום לשעה ששולם בישראל בשנה שבה נערכה הסימולציה. הנחה זו נראית לנו הגיונית לשתי הגישות הללו: ראשית, נראה שזהו אכן השכר שהחברה היתה מוכנה לשלם אילו נאלצה לקבוע שכר לעבודה זו, שהרי במצב הקיים עבודה זו אינה מתוגמלת כספית כלל. שנית, המאפיינים הסוציו-אקונומיים של רוב עקרות הבית מובילים למסקנה כי נשים אלה היו מועסקות בשכר מינימום אילו היו מועסקות
בשכר, בדומה לכשליש מהעובדים במשק הישראלי, גם כאלה שהשכלתם וניסיונם בשוק העבודה גבוהים יותר.
ערך שעת העבו23.12 ש"ח לשעה.
האפשרות השלישית להעריך את שעת העבודה של עקרת בית היא להתייחס לשכר המקובל בעבודה זו כשהיא נעשית בתשלום. על-פי מדדים שונים, שכר זה מגיע ל-50
ש"ח לשעה בדומה לשכר הממוצע לשעת עבודת נשים(בכל התחומים), ו-51 ש"ח לשעה לפי נתוני 2014 .
על-פי שתי הגישות הקודמות יש לדעתנו הערכה בחסר של עבודתה של עקרת הבית, מאחר שהמומחיות שלה בעבודות הבית גבוהה לאין ערוך מכל עבודה אחרת שהיא היתה עושה בשכר בשוק העבודה (אפילו בעבודה בשכר הדומה במאפייניה לזו שהיא עושה במשק בית).
