ביטוח פנסיוני לעובדים הוא זכות המגן (זכות קוגנטית) יקרת הערך ביותר שחברות מחוייבות להעניק לעובדיהן.
אם מצרפים לביטוח הפנסיוני (12.5 אחוזים המופקדים מכספי המעסיק) להטבת קרן ההשתלמות (שאינה חובה אבל מוענקת על ידי ארגונים רבים), ניתן לראות שמדובר בתוספת משמעותית להכנסתו של העובד.
לפני שנקבע צו ההרחבה במשק בנוגע להפקדות לפנסיה, העבירו מעסיקים את הטיפול בפנסיה לסוכן ביטוח של החברה.
בעקבות הקביעות שנקבעו בצו ההרחבה, לכל עובד יש זכות לקבוע מי יטפל בביטוח הפנסיוני שלו ואיזה ביטוח פנסיוני הוא מעדיף.
מכאן, שהטבה חשובה נוספת לעובד, הנובעת מהטבת הביטוח הפנסיוני היא הענקת יעוץ פנסיוני לעובד במימון החברה.
חברה שמעניקה לעובדיה פגישות עם יועץ פנסיוני בונה לעצמה מוניטין של חברה שדואגת לאינטרס של כל עובד, תוך התייחסות פרטנית למיקסום התועלת עבורו על פי נתוניו האישיים.
אם כן, מהם חובות המעסיק בנוגע להפקדות לפנסיה של העובד:
אם עובד מתקבל לעבודה בעת שכבר יש לו ביטוח פנסיוני שהחל לפני שהחל לעבוד במקום העבודה, הוא זכאי לכך שהמעסיק יתחיל להפקיד עבורו לביטוח הפנסיוני כבר מהיום הראשון לעבודתו בארגון.
אמנם, ביצוע ההפקדות (לעובד חדש) על ידי המעסיק לא יתבצע בחודש הראשון לעבודתו של העובד החדש בחברה, אלא רק לאחר שלושה חודשי עבודה, או בתום שנת המס, המוקדם ביניהם.
עם זאת, שלושה חודשים לאחר שהעובד החל לעבוד בחברה, או בתום שנת המס, מוטל על המעסיק להפקיד לביטוח הפנסיוני של העובד החדש את הסכומים שמגיעים לו עבור שלושה החודשים הראשונים לעבודתו – רטרואקטיבית.
עובד שמתחיל לעבוד במקום עבודה חדש כאשר הוא אינו מבוטח בביטוח פנסיוני (כלומר, הוא לא מגיע אל מקום העבודה עם ביטוח פנסיוני קיים), צריך להמתין ששה חודשים ממועד תחילת עבודה. רק לאחר ששה חודשי עבודה הוא יהיה זכאי לקבל הפקדות מהמעסיק לקרן הפנסיה שלו.
במקרה כזה, (כשעובד מגיע לעבוד במקום חדש ללא ביטוח פנסיוני) בתוך 60 יום ממועד תחילת עבודתו של העובד במקום העבודה החדש, עליו להודיע למעסיק בכתב, מהו הביטוח הפנסיוני המועדף עליו.
אם העובד אינו מודיע למעסיק בתוך 60 יום לאיזה ביטוח פנסיוני הוא רוצה שיופקדו עבורו הכספים, המעסיק יבטח אותו בקרן פנסיה חדשה – אחת מארבע קרנות הםנסיה החדשות – על פי בחירתו של המעסיק.
על הכיסוי הביטוחי לכלול ביטוח לקבלת קצבת פנסיה בעת פרישתו של העובד לגמלאות, ובנוסף, כיסויים למקרה מוות ולמקרה של נכות או אבדן כושר עבודה מסוג אחר של העובד.
מה לגבי עובדים שעברו את גיל 67 שהינו פרישת חובה: עובדים אלה זכאים לביטוח פנסיוני כמו כל עובד במשק, למעט מקרים מסוימים.
מעסיק שמפר את חובתו להפריש לביטוח פנסיוני, גם כאשר מדובר בעובד שעבר את גיל 67, עלול למצוא עצמו מול תלונה שהוגשה ליחידת האכיפה של חוקי העבודה.
המקרים היחידים בהם המעסיק רשאי להמנע מלהפריש הפרשות לביטוח הפנסיוני עבור עובד הם המקרים בהם מתקיימים שני התנאים הבאים (בעת ובעונה אחת):
1 העובד פוטר או פרש מעבודתו הקודמת בגיל פרישת חובה (67) או מאוחר יותר.
2 העובד מקבל קצבה, בנוסף לקצבאות ולגמלאות של הביטוח הלאומי.
לדוגמה, אם העובד החל לעבוד בארגון מסוים בגיל 68, אבל שנה קודם לכן הוא פרש מעבודתו הקודמת, ובעקבות פרישתו מעבודתו הקודמת הוא מקבל קצבת פנסיה בנוסף לקצבאות מביטוח לאומי, המעסיק לא חייב להפריש עבורו לביטוח פנסיוני.
אבל אם אותו עובד מקבל קצבת זיקנה מהביטוח הלאומי וחוץ ממנה לא מקבל קצבה או גמלה כלשהי, הארגון חייב לבצע עבורו הפרשות לביטוח הפנסיוני, כאמור, אף על פי שהוא עבר את גיל הפרישה (67) ולפני תחילת עבודתו בארגון הוא פרש לפנסיה מחברה אחרת.
