יותר ויותר ארגונים מעסיקים כיום עובדים קבועים במתכונת פרילנס. להעסקת עובד קבוע במתכונת פרילנס יש כמה יתרונות, בהם יתרונות במישור הפיננסי. ארגון שמעסיק עובד במתכונת פרילנס אינו אמור להיות אחראי על הענקת תנאים סוציאליים לאותו עובד.
כלומר, ימי החופשה, ימי המחלה, פנסיה, דמי הבראה ושאר ההפרשות שארגון חייב להפריש לכל עובד, לא נכללים בהעסקת עובד פרילנס.
פרילנס הוא למעשה מעמד ביניים בין עובד שכיר לקבלן עצמאי, במקרים בהם לא ניתן לשייך את העובד לאחד משני הסטטוסים המוכרים בדיני עבודה. כלומר זהו סטטוס שנמצא בתחום האפור.
לכן, מעסיקים שמתכוונים להעסיק עובד במתכונת פרילנס, ומתכוונים להעסיקו כעובד עצמאי, כלומר כוללים בתשלום שמסוכם איתו את עלות השכר ולא רק את השכר ברוטו, חייבים שהכול יפורט בחוזה ההעסקה באופן מאוד מדוייק.
במילים אחרות, יש לציין בחוזה שהפרילנסר מתחייב לשלם בעצמו את כל ההפרשות, לרבות פנסיה, ימי חופשה וכו.
בהיעדר חוזה כזה, העובד עלול בשלב מסויים, לפעמים לאחר כמה שנות עבודה או בעת הפסקת העבודה, לתבוע את המעסיק בדרישה לשלם לו את ההפרש בין עלות השכר לשכר ברוטו.
דוגמה לשם המחשה: לפני כמה שנים עבד עיתונאי מסויים ככתב בעיתון מסויים, בעת ששהה בבריטניה. העיתונאי למד בבריטניה ובעת לימודיו כתב לעיתון במתכונת פרילנס.
אותו עיתונאי התקשר גם עם תחנת רדיו וגם עבורה הכין כתבות משודרות. ההסכם בין העיתונאי לתחנת הרדיו היה כי הוא יקבל את כספו כסכום קבוע בין אם הכתבה שודרה או לא.
בשלב מסוים החליטה תחנת הרדיו להפסיק לעבוד איתו והוא הגיש תביעה להכיר בו כשכיר, ודרש לשלם לו רטרואקטיבית את כל התנאים הסוציאליים.
בית הדין האזורי לעבודה פסק כי לפי כל המבחנים עולה שלא מדובר בעובד שכיר, ולכן נדחתה התביעה. העיתונאי הגיש עירעור לבית הדין הארצי לעבודה.
בית הדין הארצי לעבודה פסק, כי העיתונאי עבד כמו שכיר, ולכן זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. על פי דעת רוב השופטים נקבע, כי בהסתמך על מבחן השתלבות, התקיימו יחסי עובד מעסיק בין העיתונאי לבין תחנת הרדיו משום שהוא השתלב בעבודה השוטפת והיה משולב במערכת העיתונאית. השופטים בבית הדין הארצי הדגישו, כי העיתונאי לא היה בעל עסק עצמאי.
עוד נפסק כי: "בשלה העת לשנות את ההלכה ולהעניק לפרילנסר זכויות והגנות של משפט העבודה אף על פי שאינו נופל בגדר סיווג של עובד".
ראשית, מכיוון שהמבחנים של דיני עבודה אינם חד משמעיים ובעייתיים. ושנית, משום שלרוב, העסקת עובד במתכונת פרילנסר מטרתה להתחמק מתשלום זכויות מכוח דיני העבודה ובית הדין הארצי לעבודה חשב שאין לאפשר התחמקות כזו.
לבית הדין הארצי לעבודה היו נימוקים נוספים, אבל בשורה התחתונה, אם נושא מתכונת הפרילנס אינו מוסדר כהלכה על פי הדין ובחוזה מתאים, הארגון עלול למצוא את עצמו עם תביעות לסכומים גבוהים ביותר.
חוק פיצויי פיטורים, לדוגמה, הודעה מוקדמת, וחוק הפרשות לפנסיה חלים על פרילנסר שאופן העסקתו לא הוסדר בחוזה מראש.
