במחצית הראשונה של שנת 2020 כבר החל להיות ברור, כי לאור המעבר החד לעבודה מהבית בהיקפים שבהם זה נעשה עם תחילת משבר הקורונה, מה שהיה הוא לא מה שיהיה.
במילים אחרות, עבודה מהבית הפכה לנורמה ויהיה קשה מאוד – ובמקרים רבים בלתי אפשרי – לחזור לאחור.
בחלק מהארגונים המשמעות היא עבודה היברידית, בעוד שבאחרים תשאר כנראה עבודה מהבית של לפחות חלק מהעובדים, במהלך כל ימות השבוע.
השאלה הגדולה כעת היא, איך ניתן לנהל עובדים שמפוזרים בין הרב מאוד מקומות פיזיים. חלקם במשרדים ואחרים בבתיהם.
הסוגייה הופכת מורכבת אף יותר במקרים בהם ארגונים עלו מדרגה והחליטו לגייס עובדים שמתגוררים באיזורים גיאוגרפים אחרים, כאשר בחלק מהמקרים מדובר במדינות שמעבר לים.
המשמעות היא שכל שיטות הניהול חייבות כעת לעבור מהפיכה מקצה לקצה, ומנהלים יצטרכו לנטוש את דפוסי הניהול הישנים ולאמץ שיטות ודפוסי ניהול חדשים ובלתי מוכרים.
להלן שלושה המישורים העיקריים בהם יצטרכו להשתנות שיטות הניהול:
1 בין השאר, יש כעת צורך גדול מתמיד לפתח שיטות חדשות לניהול ישיבות צוות שוטפות באופן קבוע (ולא זמני כפי שהיה במזמן משבר הקורונה), כאשר חלק ניכר מהעובדים, או כולם נמצאים בבתיהם.
אתגר זה הופך מורכב אף יותר שכן, עם הגברת מידת הגמישות בשעות העבודה, יש כעת צורך למצוא זמן שבו כל חברי הצוות יוכלו להשתתף בפגישה.
2 כמו כן יהיה צורך לפתח שיטות חדשות למדידת עובדים מרחוק. מנהלים יצטרכו למצוא דרך להבין מהי התפוקה בפועל של העובדים שלהם ואיך ניתן למדוד אותה.
3 בנוסף, מנהלים בכירים יצטרכו להתמודד עם הסוגייה של היעדר שיוויון בין עובדים במקצועות שונים.
המשמעות היא, שבלא מעט מקומות מתקיים מצב שבו יש עובדים שמקצועם – או תחום עיסוקם – מאפשר להם לעבוד מהבית, בעוד שעובדים אחרים באותו ארגון עצמו, עוסקים בתחום או במקצוע שבו הם חייבים לעבוד במשרדי הארגון.
מצב זה יותר מעין מעמדות בארגון, כאשר חלק מהעובדים – אלה שעובדים מהבית – מקבלים יתרון על פני חלק אחר של העובדים – אלה שלא מתאפשר להם לעבוד מהבית.
הנהלות בכירות של ארגונים יצטרכו למצוא דרכים לנהל את הארגון כאשר המצב הקיים מציב אותם בפני דילמה זו של יצירת מעמדות.
יתכן שיהיה אף צורך לפצות את העובדים שנאלצי לעבוד במשרד, בדרכים אחרות, כדי לאזן בין ההטבה של עבודה מהבית לבין הטבות מסוגים אחרים שינתנו לעובדים שנאלצים להגיע למשרדים בכל יום.
בסיכומו של דבר, הנהלות בכירות בארגונים יאלצו למצוא במהירות, דרכים לשנות את דפןוסי החשיבה והניהול שהיו קיימים עד כה.
חלק מהמנהלים יראו בכך אמנם הזדמנות לשפר את כל שיטות הניהול והדרכים לביצוע העבודה, בעוד שמנהלים רבים אחרים יראו בכך אתגר שלא יהיה קל להתמודד איתו.
כאן נכנסים לתמונה מנהלי משאבי האנוש, שיצטרכו לחשוב מחוץ לקופסה ולהציע פתרונות יצירתיים שיאפשרו מעבר חלק משיטות הניהול הישנות (אלה שהיו נהוגות לפני מרץ 2020) לשיטות הניהול החדשות שנדרשות בימים אלה. לאור המצב החדש.
אתגר נוסף שניצב בפני מנהלי משאבי האנוש הוא להטמיע בקרב ההנהלות הבכירות של הארגונים את ההכרה בכך שהעולם לא יחזור למה שהיה טרם פרוץ משבר הקורונה.
