עובד בחברת שיווק תרופות בארה"ב פוטר מעבודתו ב-2010. החברה נימקה את המניע לפיטורים בחשבון 'מנופח' שהגיש העובד, חשבון על סך 23$ לארוחת בוקר שסעד לכאורה במסגרת עבודתו. החברה טענה כי העובד הזמין את בן זוגו להצטרף אליו לארוחה על חשבון החברה ולכן נהג בחוסר יושר ואף במרמה.
העובד הגיש כתב תביעה כנגד המעסיק וטען שהסיבה היחידה שבגללה פוטר היא האוריינטציה המינית שלו.
במהלך המשפט, הציגה החברה עמדה נוקשה של אפס סובלנות כלפי הונאה / מרמה / בזבוז כספי חברה מכל סוג שהוא, עמדה שתקפה לגבי כל עובד חברה. התובע לעומת זאת הראה כי עובדים הטרוסקסואליים הורשו לתקן דיווחים שגויים / כוזבים דרך הנהלת חשבונות ואילו לו – לא ניתנה האופציה לתקן את הטעות. לטענתו הוא לא פוטר לאלתר בגלל 23 דולר.
בית המשפט דחה את תביעתו של העובד מחמת חוסר ראיות חד משמעיות באשר למדיניות מפלה (כנגד הומוסקסואליים כמגזר) בחברה וכן היות שהוא כשל בהוכחת הקשר הישיר בין היותו הומוסקסואל לבין הפיטורים.
העובד לא אמר נואש ופנה לבית המשפט לערעורים וגם זה דחה את התביעה. מבית המשפט לערעורים: "העובד לא התלונן על אפליה על רקע נטיותיו המיניות טרם מועד הפיטורים. זה לכשעצמו מהווה מרכיב חשוב בשאלה האם הוא פוטר על רקע אפליה מינית גורפת או שהיו סיבות אחרות. כמו כן, העובד לא הצליח להוכיח יחס מפלה כלפי עובדים חד מיניים בחברה זולתו ו/או לא הצליח להוכיח שבמקרים אחרים, הוא אישית הופלה לרעה ביחס לעובדים ההטרוסקסואליים ובפרט, התובע לא הצליח להוכיח מדיניות מפלה מצד מקבלי ההחלטות, קרי מצד ההנהלה הבכירה בארגון. אשר על כן, התובע לא הצליח להוכיח כל קשר בין הפיטורים לבין נטיותיו המיניות ועל כן, תביעתו דינה להידחות."
