בסעיף 9 (א) לחוק הבטחת הכנסה של הביטוח הלאומי מצוין כי מי שיש ברשותו רכב – איננו זכאי לגמלה. בעתירה שהוגשה על ידי עותרים שגמלתם נשללה מהם נוכח שימוש ברכב, טענו העותרים כי החוק פוגע בזכותם החוקתית לקיום אנושי בכבוד. אל העותרים הצטרפו ארגונים חברתיים וביניהם ארגון עדאלה ועמותת איתך, אשר מנסים לקדם שינוי חברתי דרך חקיקה.
לטענת העותרים, בהוראת החוק יש כדי לשלול את הגמלה גם ממי שאין ברשותו אמצעים לקיום מינימאלי בכבוד, שכן הנחת היסוד עליה מתבסס החוק היא שכל מי שיש ברשותו רכב הוא בעל אמצעי מחייה מספיקים ועל כן איננו זכאי לסיוע של ביטוח לאומי. זאת, לטענת העותרים, מבלי להתחשב בנסיבות כגון הצורך הקיומי ברכב בשל מחלה, מקום מגורים מרוחק או צורך ברכב לשם השתלבות בשוק העבודה.
הנשיאה דורית בייניש קבעה בנדון כי: "אין בסיס להבחין באופן חד וברור בין הזכויות החברתיות לזכויות הפוליטיות על יסוד החובות החיוביות או השליליות של המדינה או על יסוד שאלת הקצאת המשאבים… אכן, ההכרעה בדבר היקפן וגבולותיהן של זכויות האדם החברתיות היא לעיתים מורכבת, ובהיותן זכויות חדשות במשפטנו, אף טרם ניתנה להם פרשנות משפטית מספקת בבית משפט זה. גם השיח האקדמי והמשפטי באשר לזכויות החברתיות התפתח בקצב איטי יותר ויש לכך סיבות רבות שלא כאן המקום לעמוד עליהן. העמימות, אם כן, תוסר ככל שבית המשפט יידרש לפרשנות של הזכויות החברתיות".
לאחר מכן, בחנה הנשיאה את סעיף החוק וקבעה כי הסעיף לכשעצמו אינו חוקתי ויש לבטלו. הנשיאה בייניש: "הזכות למינימום של קיום אנושי בכבוד מצויה בליבו ובגרעינו של כבוד האדם. חיים בחרפת רעב, ללא קורת גג, תוך חיפוש מתמיד מנין יבוא עזרו של אדם, אינם חיים בכבוד. מינימום של קיום בכבוד הוא תנאי לא רק לשמירה ולהגנה על הכבוד האנושי, אלא גם למיצוי יתר זכויות האדם. אין כל פואטיקה בחיים בעוני ובמחסור. ללא תנאים חומריים מינימאליים, אין לאדם יכולת ליצור, לשאוף, לבחור את בחירותיו ולממש את חירויותיו."
בייניש פסקה כי רכב הוא אכן נכס שיש להביאו בחשבון, בין גרומים רבים, כאשר בוחנים בביטוח לאומי את מידת זכאותו של מבקש הגמלה, אך אין בכוח המצאות רכב בידי מבקש בלבד – כדי לשלול את זכאותו. בייניש: "בהתחשב במקומה המרכזי של גמלת הבטחת ההכנסה במארג מנגנוני הרווחה בישראל, שלילת הגמלה משמעה שלילת רשת המגן האחרונה, מאלה הזקוקים לה יותר מכל… בנסיבות המקרה שלפנינו, המדינה טוענת לתועלת ציבורית המופקת מחיסכון במשאבי המדינה, באמצעות פישוט עבודתם של מוסדות הרווחה ומניעת כספי הציבור ממי שאינם זקוקים לגמלה ומבקשים להונות את מוסדות הרווחה. מנגד עומד הנזק הנגרם לכל אלה הזקוקים לגמלת הבטחת הכנסה לצורך הגשמת זכותם לקיום מינימאלי בכבוד, ואינם מקבלים אותה בשל החזקה החלוטה. המדובר בפגיעה קשה ביותר, הנגרמת לליבת הזכות של מי שממילא מצוי בתחתית הסולם החברתי-כלכלי ונזקק לגמלה כרשת מגן אחרונה מפני רעב ועוני."
הנשיאה בייניש נתנה בידי המחוקק שהות לגבש הסדר חדש וקבעה כי הצהרת הבטלות תיכנס לתוקף ביום 1.9.2012.
