בעולם המדע יש מעט מאוד משרות פנויות והרבה מאוד בוגרי אוניברסיטאות עם תארים שניים ודוקטורנטים צעירים שמתדפקים על דלתות האקדמיה ומרכזי המחקר. התחרות קשה. השכר סטנדרטי. אין הטבות ובונוסים מיוחדים. מסלולי הקידום המקצועי מוגבלים. אז איך שומרים על מורל גבוה ואיך מניעים את העובדים להצליח?
מדענים לא עוברים מסלולי הכשרה מקצועי ומסלולי הכשרה ייעודיים לתפקידי ניהול. אז איך הם לומדים? הם לומדים לבד, בדרך הקשה – דרך ניסיון. כך טוען פרופ' אורי אלון ממכון וייצמן, אשר חקר את הנושא והגיע לכמה תובנות אותן הוא חלק עם קהילת משאבי אנוש באתר Human Resources Inc:
הצבת יעדים ריאליים וישימים: מדענים לא ששים לקראת משימות 'גדולות' עם יעדים לא ריאליים. כדי להניע אותם נכון, צריך להציב תנאים ישימים, תוך פירוק היעדים לשלבים מוגדרים כדי לפשט את העבודה, להפוך את היעדים לברורים ולהוכיח לעובדים שהם יכולים לעשות את זה – צעד אחר צעד.
סיוע במינון נמוך: אנשים חכמים ומוכשרים צריכים אוטונומיה. על כן, ניהול נכון של מדענים הוא כזה שמאפשר להם עצמאות להתמודד לבד עם אתגרים. אסור להתערב, לעזור ולפתור עבורם בעיות. העובדים המוכשרים צריכים לגלות לבדם את הפתרונות וללמוד דרך תהיה וניסיון.
יחסי אנוש: במהלך ישיבה שבועית בת שעתיים, פרופ' אלון משתדל להקדיש לפחות חצי שעה לנושאים שלא קשורים למדע. הוא מעלה מגוון נושאים כמו ציון ימי הולדת של העובדים… משוחח על סרטים, ספרים או אפילו על חדשות. זה יוצר את החיבור הבין-אישי כך ששיתוף הפעולה ביניהם מונע לא רק משיקולים מקצועיים אלא מצורך להתחבר, לשתף, לסייע אחד לשני. הקשר הבן-אישי הוא מרכיב חשוב ביותר גם בתחום המדע – אנשים הם קודם כל אנשים הם קודם כל אנשים….
עניין מקצועי: לקראת כל פרויקט, פרופ' אלון מראיין את צוות הסטודנטים שלו ושואל אותם: מהם הכישורים המקצועיים שהם יכולים להביא ומהם תחומי העניין והשאיפות שלהם או במילים אחרות – מה הם היו חולמים לעשות. שיבוץ האנשים לפרויקטים ולתפקידים הספציפיים מתבצע על פי שכלול של כישורים ויכולות בדיוק באותו משקל של עניין אישי ואתגר.
פרופ' אלון טוען שאין שום טעם לשבץ עובד לפרויקט או לתפקיד ספציפי שגם אם יש לו את הכישורים – אין לו שום עניין לבצע את המשימה. כדי להניע עובדים צריכים להכיר אותם מקצועית ואישית, להבין מה מניע אותם, מה מרגש אותם, מה מאתגר אותם, ולנסות למצוא עבורם את התפקיד האידיאלי כדי שהם ישקיעו מקסימום אנרגיה בפרויקט.
בתחום שבו לא עומדים לרשות המעסיק משאבים כמו חבילות שכר והטבות (ארוחות צהריים מפנקות, טיסות במחלקות יוקרה, בונוסים שמנים או חלוקת רווחים בסוף שנה וכיו"ב), המשאב החשוב ביותר שיש למנהל הוא יצירת עניין אישי, עצמאות, סיפוק גאווה וכן מסלול פיתוח מקצועי.
