רילוקיישן
מהנדס בחברת אלביט הדמיה היה אמור להישלח לרילוקיישן בהודו, שם הוא אמור היה להתחיל לעבוד עבור חברת בת מקומית. המהנדס חתם על חוזה עבודה לשלוש שנים אולם ימים ספורים לפני יציאתו מהארץ (ב-2010) נקרא המהנדס למשרדו של מנכ"ל אלביט הדמיה ושם נאמר לו כי החוזה מבוטל מסיבות של צמצום פעילות החברה בהודו.
המהנדס הגיש תביעה לבית הדין לעבודה. אלביט הדמיה טענה כי התביעה צריכה להתנהל בהודו היות שחברת הבת בה הוא אמור היה לעבוד ממוקמת בהודו. בית הדין לעבודה פסק כי יש בסמכותו לדון בתביעה בישראל היות שהמו"מ התנהל בארץ וחוזה העבודה נחתם בארץ.
[adrotate banner="47"]
המהנדס הגיש תביעת פיצויים כנגד אלביט מערכות בבית הדין לעבודה אולם זו ביקשה לדחות את התביעה על הסף בטענה שאין לבית משפט בישראל את הסמכות לשפוט וכי תביעה שכזו צריכה להתנהל בבית משפט בבנגלור שבהודו.
השופטת אופירה דגן-טוכמכר קבעה כי יש להבחין בין שלב המשא ומתן לבין החוזה עצמו. השופטת קיבלה את עמדתו של התובע לפיה החוק ההודי קובע שבמקרה הנוכחי החוק פוקע מעיקרו, אשר על כן גם תניית מקום השיפוט הכלולה בו שוב אינה קיימת. בנוסף, השופטת ציינה כי בכל מקרה רשאי בית משפט ישראלי להחליט שעניין מסוים יידון בפניו, גם במקרה שבו קיימת התניית שיפוט זר. לבסוף ציינה השופטת כי מן הראוי שהתביעה תתנהל בישראל משיקולי נוחות שכן הצדדים והעדים כולם תושבי ישראל.
לסדרת כתבות אחרונות בנושא רילוקיין כאן באתר HRus
מה עובר על ענף הרילוקיישן?
ביטוח נסיעות רגיל ברילוקיישן מסכן את הצלחתו
נכון, הילד יכול לא להסתדר בגן… אבל ברילוקיישן יש גם סכנות אמיתיות!
