הלו, יש פה מישהו שמחפש עבודה?

"חסרים עובדים" ו"עשרות משרות פנויות" הם משפטים שפונים בדרך כלל למחפשי עבודה, ולעתים קרובות הם משמשים ככותרת ישיבת צוות בחברות המגייסות עובדים.

מה עומד מאחורי תחומים שחסרים בהם עובדים, ואיזו עבודה מחכה לרכזת הגיוס שמנסה בכל כוחה לסגור עשרות משרות קשות לאיוש?  

משרות קשות לאיוש הן משרות שאינן מבוקשות על ידי מועמדים לעבודה, ועל מנת לסגור אותן מושקעים בהן זמן ומשאבים רבים.

ברוב המקרים, סגירה של כמה מהמשרות בהצלחה לא תפטור את המגייסים לזמן רב מהתעסקות חוזרת בהן, מאחר שמהר מאוד יתקבל ביקוש חוזר או נוסף לעובדים עבורה. כך או אחרת, הן מסוג המשרות שכמעט תמיד יהיו תמיד פנויות.

הסיבה לחוסר האטרקטיביות של המשרה יכולה לנבוע ממספר סיבות. מיקום גיאוגרפי בעייתי חסר נגישות תחבורתית, תנאי שכר מינימליים, ימים ושעות עבודה שאינם שגרתיים, משימה בעייתית הנדרשת במסגרת התפקיד, ותכונה או כישורים ספציפיים ונדירים הנדרשים למשרה.

הזוכה בתואר המפוקפק "המשרה הקשה ביותר לאיוש" היא משרה בתחום המכירות. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שהתפרסמו בחודשים האחרונים, אכן בתחום המכירות ישנן המשרות הנחוצות ביותר: 7,700 משרות, המהוות 12.2% מכלל המשרות הפנויות. משרה זו היא גם הפופולארית ביותר בלוחות הדרושים – כ- 3,600 משרות המפורסמות בלוחות.  

משלח יד נחוץ נוסף שדורג בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה באחד המקומות הראשונים לא רחוק מהמכירות, הוא מטפלים סיעודיים, "כוח עזר", במוסדות ובמשקי בית.

גיוס עובדים כטלמרקטינג

אז מה זה אומר מצד רכז הגיוס? זה אומר שהוא יושב מול רשימה ארוכה של מועמדים לעבודה, מטלפן אחד אחד לכולם, מספר לכל אחד על המשרה בדרך שיווקית משהו ומתפלל למעוניין אחד. ואולי עוד אחד ועוד אחד. מעין סוכן מכירות מצוי.

אחרי שיחות הטלפון ישנם שלבים נוספים, ויש סינונים, כך שברוב המקרים המצב הוא כזה שלמשרה גויסו מועמדים בודדים, ונותרו עשרות משרות שהן עדיין בסטטוס פתוחות.

כתבה שפורסמה ב- YNET לפני פחות מחודש, שהציגה אף היא את הנתונים המרשימים אודות נחיצות תחום המכירות, עשתה נכון כשפנתה למחפשי העבודה ויעצה להם לנסות את מזלם בתחום. הכתבה העלתה את היתרונות הרבים של התחום והציגה עצות למעוניינים לפרוץ אליו.

הטוקבקים שעלו, לעומת זאת, שיקפו את המתרחש בשטח, עם משפטים כמו "אתם אנשים רגועים? שלא תעיזו להתקרב למכירות", וטוקבקיסט שפירט קצת יותר באומרו: "איכס איכס ושוב איכס. עבודה מלחיצה בטירוף, צבועה, אובר תחרותית וכל משמרת זו יציאה למלחמה.
מחפשים עבודה יציבה להתמיד בה שנים? חבל לכם על הזמן, מכירות בכלל וטלמרקטינג בפרט זה רק לשועלי מכירות, שאר האוכלוסייה לא שורדת את סביבת העבודה ה'דינאמית' (עלק) הזו".

הסיפור שלא נגמר

לא רק כיכוב של משרות במודעות הדרושים מצביעה על קושי באיושן. כוח עזר במוסדות סיעודיים ובבתי חולים, היא בהחלט אחת המשרות הבלתי נסגרות ובלתי נגמרות הקשות לאיוש, ושאינה מופיעה באופן תדיר במודעות.

מדובר במלאכים שמחלקים את האוכל לחולים, המסייעים לצוות הרפואי ומטפלים בכל מה שהאחים והאחיות בדרך כלל אינם עושים: מרימים את החולים, רוחצים אותם, מחליפים להם חיתולים ומנקים את סביבת מיטתם. מטבע הדברים, העבודה כרוכה במאמץ פיזי ונפשי רב מצד העובד.

יש הרבה מטפלים בקשישים, אך אין הרבה שמוכנים לעשות עבודות סיעודיות. קושי נוסף באיתור מועמדים מתאימים הוא הדרישה לזמינות למשמרות סביב השעון, כולל בשישי שבת ובחגים.

נכון שיש מקרים שמתקבלים עובדים ללא התחייבות לעבודה בשישי שבת. אך המקרים האלה הם חריגים כי האפשרות לתת לעובדים לעבוד רק בבוקר בימים א' עד ה' היא מוגבלת ושמורה בדרך כלל לעובדים ותיקים.

אז מה עושים?

ראשית, חשוב להיות מוכנים לעובדה שמשרות מורכבות וקשות לאיוש כמעט תמיד יופיעו ברשימת המשרות הפתוחות. ערנות תמידית לשוק ויציאה לשטח כדי ללמוד ולחוש את התחום תמיד יכולים לסייע.

ישנה אפשרות לתת את האחריות על התחום הבעייתי לרכזים מסוימים ולהביא אותם להיות המומחים בנושא. וישנה אפשרות לחלק את המשרות בין כל רכזי הגיוס באופן שווה, כדי למנוע את תחושת הייאוש אצל עובד אחד, הנובעת מהקושי שבגיוס העובדים למשרה.

חשוב להיות מודעים לעובדה שמשרות כאלה הן גורם מרכזי לשחיקה אצל רכזי גיוס. יחד עם זאת הן גם מהוות עבורו אתגר.