מה לא נאמר ונכתב כבר בנושא שפת גוף? אינספור מאמרים, סדנאות והדגמות. סביר שאין הרבה אנשי HR שלא מכירים את הנושא. הפסיכולוג התעסוקתי אסף אלמליח מסכם עבור מי "שלא היה במקרה בשיעור" ולאחריו כמה תובנות אישיות קטנות: פרשנויות אלטרנטיביות למה שחשבתם, ממה להיזהר ואיך לשמור על שיפוט "צנוע ואובייקטיבי אך עדיין אפקטיבי".
שפת גוף או תקשורת לא מילולית היא ערוץ חשוב ביותר, אין ספק, לקבלת מידע על מי שמולנו. זה עובד חזק באבולוציה וקיים עוד הרבה לפני הזן האנושי (סימני התנהגות מול סכנה fight or flight). כמות הגירויים במגוון הערוצים החושיים שאנחנו מקבלים היא אדירה! ובראיון עבודה, כמו בדייטים, כמו בשדה הקרב, כמו עם הילדים שלנו.. וכמו באירועים חברתיים, האדם מדבר וגם הגוף שלו מדבר.
שפת גוף מספקת מידע מגוון על המרואיין, וגם עלינו, המראיינים: החדר, מצב השולחן, התמונות של הילדים וה"תפאורה" על הקירות, ההתעסקות במיילים תוך כדי, הישיבה שלנו, וכו'.
אז מה אפשר ללמוד ולהסיק מהסימנים השונים? הרבה. שני דגשים חשובים שכדאי לציין כבר עכשיו, שמומלץ שינחו אתכם בעבודה של קריאת "שפת גוף", הם: 1. לפתוח את ה"צ'אקרות": ללמוד להפנות קשב למגוון הערוצים ולהפעיל חושים של בלש על מנת לקלוט סימנים מגוונים גם ממקומות שלא היינו ערים אליהם במהלך הריאיון. 2. להצליב מידע. אין פרשנות אחת לסימן אחד! כמו בכל הליך אבחוני, יש להצליב מידע ממספר מקורות על מנת להסיק מסקנות תקפות יותר.
בואו ניקח כמה "תחנות" במהלך ראיון עבודה ונבדוק כיצד עובד הראש ה"אבחוני" שלנו ביחס להמלצות קלאסיות מוכרות מהכנת מועמדים לראיון:
1. איך מומלץ להיכנס לחדר? האם להציץ רק עם הראש ואח"כ הגוף, להקיש בנגיעות חלושות כדי "לא להעיר את השכנים…" ולהיכנס באיטיות. פירוש מקובל להתנהגות כזו יכול להיות חששנות/חוסר ביטחון/נטיה לרצות את המראיין, אבל אולי זו דווקא עדות לרגישות מצבית ובינאישית גבוהה שרלוונטית לתפקיד. אולי זה בכלל חוש הומור מיוחד של המרואין. ניקח התנהגות הפוכה: מועמדים שנכנסים לחדר במלוא קומתם, מקישים בדפיקות חזקות ("הלו גברת, אני כאן.., תרימי את הראש מהמחשב.."), מתיישבים אוטומטית, מבלי שהזמינו אותם. לתפקיד של מידען ומול מראיינים מעודני אופי זה עלול להתפרש כאגרסיביות, חוסר טקט, כוחניות, שתלטנות, אימפולסיביות. אבל אותה התנהגות לתפקיד אחר כמו סוכן מכירות שטח ומול מרואיינים מחוספסים, זה יכול דווקא להתפרש כהתנהגות חיובית של העזה, ביטחון עצמי גבוה, כריזמה, פתיחות, חופשיות וכו. ומה לגבי נקישה על הדלת? יש כאלה שימליצו על 3 נקישות בקצב אחיד (נשמע סביר, תנסו להקיש עכשיו בעצמכם על השולחן שלכם פעם אחת, פעמיים, שלוש, ארבע… תראו ששלוש נקישות נשמע באמת בסדר). מצד שני, זה יכול להישמע נוקשה ומתוכנן מדי (שלא לדבר על אלה שנוקשים על הדלת כשהמראיינת כבר יצרה איתם קשר עין , כי הנחו אותם במכון ההכנה להקיש 3 פעמים…).
2. איך ללחוץ יד? יש כאלה שלוחצים חלושות בקצה האצבעות, בד"כ נוגעים יותר מאשר לוחצים. יש כאלה שלופתים את כל האצבעות שלכם חזק עד שכמעט יש "קנאקים".., יש כאלה שמשקשקים למעלה למטה מספר פעמים, יש כאלה שמניחים יד נוספת על היד הלוחצת (לחיצת שגרירים ומכניסי אורחים), וכמובן יש את המזיעים שמרטיבים את היד. אז מה זה אומר? לחיצה חלשה לא פעם אכן מעידה על מופנמות/חוסר ביטחון/חוסר כוחות/אדישות/פסיביות. מצד שני, ייתכן שזה סימן מצבי (לא מרגיש טוב), או אולי זה דווקא משדר התנשאות (כמו מלכה שמושיטה את היד לנתינים ונוגעת לא נוגעת..) או אפילו נטייה פסיבית-אגרסיבית. לחלופין, האם לחיצה חזקה מדי מעידה דווקא על תוקפנות? אולי זה ביטוי של חרדה והשתדלות יתר. מה לגבי המזיעים? ידוע על אנשים עם בעיית הזעה הורמונלית שאינה קשורה דווקא לחרדה.
3. "יושבים טוב": ההמלצה בד"כ היא לישיבה עם ידיים לצד הגוף מונחות על הברכיים או בעדינות על קצה השולחן, גב זקוף אך לא דרוך ונוקשה (בד"כ מפרשים כמתח פנימי גבוה) וכמובן שלא עם כתפיים שמוטות (מופנמות, חוסר כוחות); רגל על רגל בסיכול אלגנטי על הברך (אך לא על הקרסול – נטיות התנגדותיות, נון-קונפורמיות או אולי סתם כאבים בגב התחתון…) רגליים ישרות וקרובות זו לזו, אך לא צמודות מדי (חרדה, הדגשת מיניות נשית עם נטייה הצידה) ולא פתוחות מדי (ישיבת רס"ר), כמובן שלא פרושות קדימה כמו בחוף הים (ישיבת "ישחקו הנערים לפני..").
4. הבעות פנים רצויות? יש סימנים רבים. נתמקד בחיוך. חיוך במינון סביר לרב תורם. על זה בד"כ אין ויכוח, אם כי שוב זה עשוי להיות מושפע מהתפקיד הנדרש והטיפוס המראיין. בד"כ חיוך מאוזן על אוזן שלא יורד במהלך הריאיון עשוי להתפרש כביטוי למבוכה, חרדה, יחד עם צחקוקים ילדותיות, ולעיתים יכול להעיד גם על מיומנויות בינאישיות לקויות (חיוך שלא מותאם לסיטואציה).
לחילופין, הקשוחים, חמורי הסבר, בעלי "פוקר-פייס", יכולים לשדר תחושה של חשדנות, ריחוק, אנטגוניזם, או שטחיות רגשית. השליטה בהבעות פנים לרב היא פחות גבוהה ומכאן מרואיינים בעלי הבעות פנים חזקות, פקיחת עיניים לרווחה וכד' מתאפיינים לרב כאנשים אמוציונאליים ואקספרסיביים. בכיוון ההפוך ההסקה בעייתית יותר. יש מועמדים ששומרים על "פוקר פייס" במהלך כל הריאיון, אך עשויים להתברר כבעלי שליטה עצמית נמוכה במצבי לחץ ותסכול, בהם הם עוברים מקצה לקצה בהתנהגות.
5. שימוש בתנועות ידיים: תנועות ידיים יכולות לסייע ולחזק העברה של מסרים. שימוש במינון סביר של תנועות ידיים פתוחות ועגולות – מהעולם המוסיקלי תנועות ב"לגטו" (ארוך ומתנגן) ולא סטקטו (קצר וקופצני), שלעיתים מרמז על נטיות נוירוטיות – יכולים להעיד על מיומנויות תקשורת טובות, על יכולות רטוריות, ועל ביטחון ופתיחות.
6. שינוי בשפת גוף לאורך הראיון ובתגובה לשאלות "קשות": זה אחד ממקורות המידע החשובים. כל סתירה בין מסר בערוץ מילולי לערוץ לא מילולי צריכה לעורר את תשומת לב המראיין. תשומת לב מיוחדת רצוי לתת מיד לאחר שמסיימים לשאול שאלות "קשות" יותר. למשל, אורך ההשהייה ("פאוזה") עד לתשובה. יש זמן הגיוני ורצוי שלוקח למרואיין להגיב, מה שמעיד לרב על כך שהוא שוקל דבריו ומנסה לענות בכנות. תגובה מהירה מדי עשויה לעיתים להעיד על אימפולסיביות, הגנתיות או על הכנה מוקדמת ותשובות לא אותנטיות. לחלופין, השהייה ארוכה מדי עשויה להעיד על נגיעה במקום "רגיש" אבל לעיתים זה סתם קושי להיזכר בדוגמאות או מתח וסגירות של המועמד, שלא פעם נגרם כתוצאה מתשאול המראיין (ביחוד לאור הראיונות ההתנהגותיים הנפוצים, מראיינים שלא יודעים להוביל מרואיין ולרענן זכרונו בטכניקות נכונות, יכולים להביא אותו "לחסימה" כשיישאל על דוגמאות).
כמו כן, תזוזות בכיסא, שילוב ידיים, נגיעה בעורף, כיווץ גבות, הרמת גבות – כל אלה יכולים להעיד על מצב של חוסר נוחות עם השאלות. נגיעות באף נוטים לייחס לדיווחי שקר, אך לא ברור עד כמה יש לכך ביסוס אמפירי. אחיזת הכיסא בשתי הידיים תוך הרמה מסוימת של הגוף, יכולה להעיד על כך שנגמרה למרואיין הסבלנות והקשב או על רצון "לברוח" מהסיטואציה.
אסף אלמליח (צילום עצמי)
לסיכום, אספו הרבה סימנים – פיתחו עיניים, אוזניים ונחיריים. אל תקפצו למסקנות – ישנן מספר פרשנויות שונות ולעיתים הפוכות לכל סימן. והצליבו מידע – על מנת להסיק מסקנות.
חדר מיון 1: מדוע מועמדים רבים לא סובלים מרכזי הערכה?
חדר מיון 2: האבולוציה של שיטות המיון לעבודה
קודם כל, זאת באמת כתבה שמלאה במידע שימושי. יש עוד כמה אספקטים התנהגותיים בראיון שאני יכולה לחשוב עליהם. לדוגמה, בסוף הראיון, כששואלים אותי אם יש לי שאלות נוספות. זה בדיוק המקום לשאול 2-3 שאלות בחיוך ובביטחון ולא להזיע, למלמל "לא" וללכת.