הורים עובדים: הצד של הקולגות

אין לכם ילדים ונראה לכם שאלה שיש להם מתחמקים מעבודה? או אולי אתם הורים ונדמה לכם שנטולי הילדים הם הבטלנים? מחקר שבוצע באוניברסיטת צפון קרוליינה מלמד, שאם הביצועים חשובים לכם, הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות הוא להתעסק בעניינים שלכם, לא בשל אחרים.

סקר של Public Policy Polling השווה את רמות הביצועים בעבודה של עובדים שיש להם ילדים שהשתתפו בפעילויות הקשורות לבית הספר, עם רמות הביצועים של עובדים שאין להם ילדים. הסקר, שכלל 502 עובדים אמריקנים, מצא ש-92% מההורים העובדים חשו שהפעילויות הקשורות לבית הספר של ילדיהם המתקיימות לאחר שעות הלימודים אינן פוגעות בתפוקתם. אחת הסיבות לכך היא ש-66% מהמשתתפים בסקר השתתפו באותן פעילויות על חשבון הזמן החופשי בתשלום המגיע להם, ולא בשעות המשרד שבהן "השעון דופק". אם תפוקתם של הורים אכן אינה נפגעת, ממה נובעים הדיבורים על הסתירה בין הורות לבין עבודה?

אלינור בורקט, שחיברה ספר שעוסק דווקא באפלייתם של העובדים חסרי הילדים, אמרה ללאה ארנולד-סמיטס מ-Payscale שהעובדים חסרי הילדים חווים אפליה במקום העבודה וצריכים לבצע תפקידים כפולים כדי לחפות על הורים עובדים שיוצאים מהמשרד לטובת פעילויות הקשורות בילדים. בורקט, אישה ללא ילדים מבחירה, חושבת שאין זה הוגן שהורים לילדים זוכים ביחס מועדף ורחמים מידי המעסיקים שלהם, בעוד שעובדים שאין להם ילדים נשארים בעבודה כדי להשלים את כל מה שהקולגות שלהם המרבים להיעדר לא הספיקו לבצע.

צריך כפר שלם?

בורקט טוענת שאין שום סיבה שהיא תצטרך "לעשות יותר רק בגלל שמישהו אחר בחר לעשות יותר מדי." היא אמרה: "בכל פעם שאני שומעת את המשפט 'צריך כפר שלם,' אני רוצה לצרוח," בורקט מתכוונת כמובן למשפט "צריך כפר שלם כדי לגדל ילד אחד", שהופץ על ידי הילארי קלינטון. "כפר שמצמצם את הזכויות שלי הוא לא כפר שאני רוצה לחיות בו," היא מוסיפה. מנקודת ראותה של בורקט, החלטתו של אדם להביא ילד לעולם נראית שגרתית וחסרת משמעות כמו בחירה בתחביב חדש.

בקוטב הנגדי לזה שבו נמצאת בורקט ניצבת קיי חיימוביץ, שיצאה נגד עמדתה של בורקט במאמר במגזין Commentary. "בורקט קודם כל אינה משכנעת במאמציה לתאר פילוג סוער במקום העבודה," כותבת חיימוביץ. "אחרי הכל, אלה אינם רק חסרי הילדים שממלאים מקום כאשר הורה לוקח חופש מהעבודה – קולגות עם ילדים בוגרים או עם ענייני משפחה בוערים פחות נושאים אף הם בנטל. גם אין זה נכון, כמו שבורקט טוענת, שמלמדים היום ילדות ש'אישה אינה יכולה להיות מאושרת או מסופקת ללא ילדים.' להפך, המסר הברור שמועבר היום לילדות הוא שהן צריכות לכוון את מבטן לקריירה רבת עוצמה; נישואין ואימהות הם, במקרה הטוב, רק מחשבה שנייה."

בישראל המצב חמור במיוחד בשל ימי החופש המרובים שיש לילדים מבית הספר, שאין שום הלימה בינם לבין ימי החופש שלהם זכאים הורים. מה שמחמיר אפילו יותר את הבעיה הן שעות העבודה הארוכות מאוד המקובלות בישראל. בהקשר הזה, עובדים חסרי ילדים שמרגישים שהם צריכים לעבוד קשה מדי בגלל יציאה של הורים מהעבודה לטובת פעילויות של ילדיהם – צריכים לבוא בטענות לממסד ולא להורים עצמם.

בלי קשר למספר ימי החופש, האם יש כאן צד אחד שצודק, או אולי זה עוד קרב מיותר? נראה שעדיף לעובדים, אלה שיש להם ילדים ואלה שאין להם, להפסיק להפנות זה לזה אצבעות מאשימות, שרק מחמירות את המצב. אחרי הכל, כולם באותה סירה שצריכה להמשיך לשייט בים המטלות.