עו"ד עודד ערמוני, משפט העבודה
נכתב על ידי: עו"ד עודד ערמוני
עו"ד ערמוני עוסק זה יותר מ-20 שנה בתחום משפט העבודה. הוא מלווה ומייצג מעסיקים ומועסקים. מופיע בבתי הדין לעבודה, מרצה וכותב בתחום.
במשרדי התייצבה לפני כשלוש שנים בעלת מקצוע חופשי המפעילה משרד קטן בתחום עיסוקה, והציגה בפני כתב תביעה שהגישו כנגדה שאריו של מי אשר היה כשנה קודם לכן, העובד היחיד שלה ואשר למרבה הטרגדיה נפטר בשנות ה- 40 לחייו בשל אירוע לבבי.
באמצעות כתב התביעה דרשו השארים, אלמנה וארבעה יתומים, פיצוי בסכום של מאות אלפי שקלים בגין נזקים פנסיונים שנגרמו להם לטענתם, בשל שתי טעויות של המעסיקה.
טעות אחת נבעה מכך שהמעסיקה איחרה בביצוע הפקדות במועד. איחור אשר למרות שתוקן רטרואקטיבית בזמן אמת, פגע בשיעור הפנסיה שקבעה קרן הפנסיה לשארים.
הטעות השנייה נבעה מכך שהמעסיקה לא ביצעה הפקדות לפנסיה מתוך רכיב ששולם למנוח תחת השם 'פרמיה'.
שימו לב: בהיותו בחיים היה המנוח ער לכל האמור, לא היו לו כל טענות כנגד המעסיקה, הוא לא טען שהיה צריך לבצע הפרשות מרכיב הפרמיה והוא הודה מעומק ליבו למעסיקה על כך שגילתה את האיחור בהפקדות ותיקנה אותו באופן מלא והוגן למפרע. כל זאת הפך להיות לא רלוונטי לשארים לאחר מותו של האב המפרנס. הם דרשו, ובצדק מבחינתם, פיצוי על נזקיהם.
חשיפה לא מכומתת
מקרה זה הינו הדגמה 'קלאסית' כמעט לאופיו של הרכיב של ביטוח פנסיוני, ככזה שעשוי ליצור למעסיק חשיפה לא מכומתת. מדובר במקרה בו הפרה של הכללים, בתום לב, בסכומים פעוטים וקטנים, הפכה בקרות מקרה ביטוח לחשיפה בסכום עתק. זו סיבה ותמריץ ברור למעסיקים להכיר היטב את חובותיהם במישור זה.
לצד זאת, ספק אם יש עוד תחום של זכויות עובד אשר מושפע בשנים האחרונות מתהליכי מקרו חברתיים וכלכליים, בצורה כה דרמטית ומהפכנית, כמו התחום של הביטוח הפנסיוני.
תוחלת החיים שעולה בהתמדה, הזדקנות האוכלוסייה, שוק העבודה אשר איבד כמעט לגמרי את המונח 'ביטחון תעסוקתי', ההבנה שהקריירה של מי שמתחיל כיום, קל וחומר מי שיתחיל בכך רק בשנים הבאות, לא צפויה להיות דומה ולו במעט לזו של השכיר הממוצע בעשורים האחרונים.
התחזיות הקודרות בעניין יכולתה של המדינה לקיים מערכות רווחה סבירות באמצעות מוסדות כגון הביטוח הלאומי, כל אלו ועוד, הביאו לכך שההסדר פנסיוני, הפך להיות מרכז כובד קריטי בעל חשיבות עליונה למשק.
הכללים המשתנים יוצרים אי וודאות וחוסר בהירות מתמשכים
תשומת הלב שהוסטה אל עבר הפנסיה הביאה בעשור האחרון לעיסוק בלתי פוסק של הרגולטורים בתחום. המטרות ללא ספק מצוינות – לשכלל את השוק, לנטרל כשלים, להחליש גורמים אינטרסנטיים ומתווכים, להעביר לאזרחים את האחריות על עתידם ועוד.
אלא שלכוונות אלו יש 'מחיר' לא פשוט של כללים שמשתנים חדשות לבקרים אשר יוצרים חוסר בהירות ואי-וודאות מתמשכים.
נראה שהשנים האחרונות והבאות, הינן עידן של מעבר. בסופו של דבר הרגולציה תתייצב וגם החינוך הפיננסי יחלחל עד למטה. ואולם בינתיים המציאות הינה שהאזרח הממוצע אשר יכול להשקיע שעות רבות מספור בהשוואת עלויות של צימרים לחופשה הקרובה ליד הכינרת, לא טורח למרבה הצער לקרוא, קל וחומר לנסות להבין, את הדיוורים והדוחות של קרן הפנסיה אשר השפעת האמור בהם על עתידו ועתיד התלויים בו, הינה עצומה.
בתוך מציאות זו מעסיקים שהינם לכל הפחות הגורם המשלם, צריכים למצוא את 'הידיים ואת הרגליים' וזה, יש לומר בכנות, לא תמיד פשוט.
