החובה שחלה על המעסיק לגבי הפקדה לחסכון פנסיוני לעובדים, חלה על שלושה סוגי חסכון פנסיוניים מרכזיים: קרן פנסיה מקפת, ביטוח מנהלים (לעובדים ברמות שכר מסוימות) וקופת גמל.
קרנות הפנסיה וביטוחי המנהלים הם מוצרי ביטוח פנסיוני, שמכסה גם מצבי אובדן כושר עבודה או מוות, מעבר לקצבה, בעוד שקופת גמל לא כוללת מרכיבים ביטוחיים, אלא רק מרכיבי חיסכון והשקעה, לטובת קצבת גמלאות.
אחוזי ההפקדות עבור שכיר הן זהות בשלושת המוצרים: 6.5% מהשכר לרכיב תגמולי המעסיק (במקרים מסוימים עד 7.5%), ששה עד 8.33 אחוזים לרכיב הפיצויים (בהתאם לחוזה העבודה), וששה אחוזים לרכיב תגמולי העובד.
העובד יכול להפקיד בחודש סכום של עד 20.5% מפעמיים השכר הממוצע במשק.
קופת גמל מהווה חיסכון בלבד, וכספי החוסכים בה מושקעים בשוק ההון לטובת הנבת תשואה. בגיל הפרישה משלמת קופת הגמל לעובד קצבה בהתאם לחיסכון ולתשואות.
לעומת זאת, קרן פנסיה מקפת וביטוחי מנהלים מהווים חיסכון ארוך טווח למימון קצבה שתתקבל מדי חודש לאחר פרישת העובד מעבודתו.
בקרנות הפנסיה יש רכיב ביטוחי שמבטיח קבלת קצבה עוד לפני הגעת המבוטח לגיל פרישה אם הוא נמצא במצב של נכות, מחלה או סיבה אחרת המונעת ממנו לעבוד באופן מלא או חלקי.
כמו כן, בקרנות פנסיה וביטוחי מנהלים יש ביטוח חיים שמבטיח שהיורשים החוקיים של העובד יקבלו קצבה פנסיונית במקרה של פטירה.
עובדים שחוסכים בקרן פנסיה או ביטוח מנהלים יכולים להגדיל את ההפקדות לתגמולים לשבעה אחוזים ללא תנאים. עובד שעושה זאת, מגדיל בכך את קצבת הפנסיה הצפויה לו.
יש כמה הבדלים מהותיים בין קרן פנסיה לביטוח מנהלים:
קרן פנסיה היא קרן שאליה מופקדים הכספים על ידי המעסיק והעובד. החוסכים בקרן הפנסיה נקראים 'עמיתים', הכספים שייכים לכל העמיתים, ולא ניתן לשנות את התנאים או את הרכיבים שכן הם נקבעים על ידי תקנון הקרן.
בביטוח מנהלים לעומת זאת, מדובר בהסכם שנערך בין כל חוסך לבין חברת הביטוח.
כספי העמיתים בקרן מושקעים בניירות ערך בשוק ההון ובנכסים אחרים, בהתאם למסלול ההשקעה שנבחר, ובהתאם למדיניות ההשקעה המוצהרת של מנהל ההשקעות של הקרן או ביטוח המנהלים.
קרן הפנסיה וביטוח המנהלים גובים דמי ניהול עבור ניהול ההשקעות, וכן עמלות רלוונטיות.
קרנות הפנסיה רשאיות לגבות דמי ניהול עד לתקרה שקבע המחוקק. בקרנות הפנסיה הרגילות דמי הניהול המקסימליים שהמחוקק מאפשר לגבות הם ששה אחוזים מההפקדות, ו-0.5% מהסכום שנצבר בקרן.
עם זאת, רוב מוחלט של קרנות הפנסיה גובות דמי ניהול בשיעור נמוך משמעותית מסכום התקרה, מתוך שיקולים של תחרות.
בנוסף, כיום קיימות גם קרנות ברירת המחדל, שמציעות דמי ניהול מופחתים למשך 10 שנים לכל המצטרפים.
מאפיין נוסף שמבחין בין ביטוח מנהלים לקרנות הפנסיה הוא עיקרון הערבות ההדדית שעליו הן מתבססות.
עד שנת 1995, קרנות הפנסיה בישראל פעלו על פי העקרון שבו העובד מקבל על כל שנת עבודה שיעור מסוים לפנסיה מתוך השכר.
במהלך השנים נוצר מצב שתשלומי הפנסיה הפכו גבוהים מההפקדות שנכנסו לקרן ואצל הגופים המנהלים את הקרנות נוצר גרעון.
לכן המודל שונה ונוצרו הקרנות החדשות (לעומת הקרנות הוותיקות שכבר לא ניתן להצטרף אליהן).
הקרנות החדשות מתבססות על עיקרון ערבות הדדית בין העמיתים ועל עיקרון הצבירה.
לפי עיקרון זה, העמית שפורש יקבל בדיוק את מה שחסך ואת הרווחים (או ההפסדים) שנוצרו בקרן, בניגוד לקצבה המובטחת שהיתה קיימת בקרנות הוותיקות.