מנהלים רבים נוטים להתבצר בעמדה של יודעי- כל ומחלקי פקודות, ונמנעים מהקשבה אמתית לדעתם של אנשי הצוות שלהם. לעיתים הם שואלים שאלות רטוריות רק כדי להבהיר מהי עמדתם באופן עקיף. עם זאת, פיתוח יצר הסקרנות והשקיפות תורמות לעבודות צוות ודיכוי שלהם פוגע ביצירתיות וחשיבתם המקורית של העובדים.
על מנת לבדוק האם אתם מנהלים סקרנים, אתם יכולים למשל לספר כמה פעמים במהלך פגישה עם העובדים שחררתם הצהרות, ומנגד כמה פעמים שאלתם שאלות.
ד"ר מרסיאל לוסאדה, פסיכולוג ארגוני וחוקר מאוניברסיטת מישיגן שנודע במחקריו על צוותי עבודה המצטיינים בביצועיהם, מצא במחקריו שבצוותי עבודה יעילים העובדים חולקים את מחשבותיהם עם חבריהם ומבקשים לשמוע את רעיונותיהם של הזולת. השילוב של סקרנות ושקיפות גורם לדיונים להיות ממוקדים, למשתתפים לקבל את כל המידע ולהבין השקפות שונות, והוא מביא לפיתרונות שלוקחים בחשבון את השקפותיהם של כל חברי הצוות. כתוצאה מכך צוותים של אנשים סקרנים ששמחים לחלוק ידע מתאפיינים בהישגים גבוהים וביחסי עבודה טובים.
רוג'ר שוורץ, פסיכולוג ארגוני ויועץ, מסביר בכתב העת לעסקים Harvard Business Review שמנהלים שחשים שאינם שואלים מספיק שאלות, נוטים לחפות על כך באמצעות פיצוי יתר, ואז שואלים שאלות רבות מדי ואינם חולקים את רעיונותיהם. הדבר גורם לחברי הצוות לחוש כאילו הם תחת חקירה במקום שירגישו מעורבים. עם זאת, שאלות אינן מספיקות. מנהל טוב צריך להיות סקרן מטבעו. כשהסקרנות אמיתית, השאלות נשאלות על מנת ללמוד מה האחרים חושבים. כשהסקרנות מעושה, השאלות נשאלות על מנת להבהיר עמדה – אלה הן שאלות רטוריות.
שאלה רטורית לדוגמה: "אתה לא באמת חושבת שהפיתרון שלך יצליח, נכון?"
שאלה סקרנית לדוגמה: "אם נטמיע את ההצעה שלי, אילו בעיות, אם בכלל, היא תיצור במחלקה שלך?"
השימוש בשאלות רטוריות הופך אמצעי נפוץ ונוח, בשל היותן דרך מהירה ולעתים גם מחוכמת "להבקיע גולים" מילוליים, אבל הן מערערות את יחסי העבודה בצוות ופוגעות ביכולת לקבל החלטות טובות. שאלות רטוריות מאפשרות לכם לדרוש אחריות מאחרים מבלי שאתם תספקו שקיפות ותחשפו את רעיונותיכם, מה שגורם לחברי הצוות לחוש עלבון או להיכנס למגננה. כתוצאה מכך הם יבטחו בכם פחות, יפרשו מהדיון וישמרו לעצמם מידע רלוונטי שהצוות זקוק לו על מנת לקבל החלטות נכונות.
מבחן "אידיוט שכמוך" לגילוי שאלות רטוריות
איך תזהו שאלה רטורית?
- זוהי שאלה שאתם כבר יודעים את התשובה עליה.
- אתם שואלים אותה כדי לבדוק האם האנשים נותנים את התשובה הנכונה (המועדפת).
- השאלה נשאלת על מנת להבהיר עמדה.
עוד בדיקה ששוורץ מציע היא מבחן "אידיוט שכמוך": שאלו את עצמכם את השאלה שאתם מתכוונים לשאול את חברי הצוות. למשל, האנשים שאתם מנהלים מודיעים לכם שלא יעמדו בדד ליין שנקבע לפרויקט ושצפויות הוצאות נוספות. בתסכולכם את מתפתים להגיב "למה אתם חושבים שביקשתי לסיים את העבודה לפני סוף שנת הכספים?" עכשיו, כשאתם שואלים את עצמכם את השאלה, הוסיפו בסופה את המילים "אידיוטים שכמוכם". אם השאלה עדיין נשמעת טבעית עם התוספת, סימן שעדיף לוותר עליה. זוהי הצהרה – שאלה רטורית שמטרתה להבהיר נקודה.
שנו את השאלה להצהרה שקופה שתציג את השקפתכם, כולל הנימוקים והתחושות שלכם. כעת הוסיפו שאלה אמיתית שתעזור לכם להבין את הסיטואציה. במקרה הזה ייתכן שתאמרו: "זה ממש מטריד אותי כי כבר עכשיו זה מסכן את תקציב השנה הבאה. עזרו לי להבין, מה גרם להוצאות על הפרויקט לגלוש לשנת הכספים הבאה? שוורץ אומר שהמעבר משאלות רטוריות לשאלות אמיתיות עשוי להיות קשה מכיוון שהשאלות שאנו שואלים וההצהרות שאנו מצהירים נוצרים על ידי מערכת ערכי הליבה וההנחות המוקדמות שלנו, שבאופן בלתי מודע מנחה את התנהגותנו.
לסיכום, אם הסקרנות שלכם אמיתית, אתם תראו כל חבר צוות כפיסת פאזל שונה שכולכם זקוקים לה כדי למצוא פיתרון. השאלות שתשאלו הן כאלה שיניבו מידע ורעיונות. אם אתם שקופים, אתם מבטאים את מחשבותיכם באופן ברור ולא דנים בהן בצורה של שאלות רטוריות. אז בדקו את עצמכם: האם אתם שואלים שאלות רטוריות?
