הגברת אכיפה של דיני עבודה – שעות עבודה

הגברת אכיפה של דיני עבודה – שעות עבודה

אילו הפרות קיימות בחוק שעות עבודה ומנוחה? ומה מנהלי משאבי אנוש יכולים לעשות כדי להפחית את הסיכון לתלונות ולקנסות בנושא?

שיתוף
שעות עבודה

אתמול, 9.7.2012, התפרסמו בתקשורת ידיעות לפיהם שר התמ"ת הורה על הקמת וועדה אשר תבחן אפשרות לבצע רפורמה בהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה. ברקע הדברים נמצאת דרישה המגיעה ממעבידים רבים, בעיקר בתחום ההיי טק, לאפשר העסקה במסגרת שעות גמישה יותר מהקיימת. יתכן אפוא שבעתיד הלא רחוק אנו צפויים לשינויים משמעותיים בתחום. ואולם בשלב זה יש לשים לב לעובדה, כי חוק שעות עבודה ומנוחה הינו אחד מהחוקים המרכזיים בהם החלה מבוצעת אכיפה מינהלית על פי החוק להגברת אכיפה של דיני עבודה.

הפרות חוק שעות עבודה ומנוחה אשר בגינן מוטלים עיצומים כספיים כבדים

למעשה, על כמעט כל ההסדרים שבחוק שעות עבודה ומנוחה, הוחלה אכיפה מינהלית.

בראש ובראשונה מדובר במסגרת שעות העבודה. החוק מטיל מגבלות על מספר השעות אותן ניתן להעסיק עובר וזאת בשתי רמות – יומית ושבועית. שימו לב, שכן רבים טועים בכך – החוק אינו מסדיר העסקה ברמה חודשית. מעבידים אשר סבורים, כי עובד אשר עבד פחות מ- 186 שעות בחודש, בהכרח אינו זכאי לגמול שעות נוספות, טועים טעות אשר עשויה לעלות ביוקר. מכל מקום, המצב המשפטי במרבית מקומות העבודה במשק הינו שבשבוע עבודה בן 5 ימים יום עבודה רגיל הינו בן 9 שעות, בשבוע עבודה בן 6 ימים יום העבודה רגיל הינו של 8 שעות, ואילו שבוע העבודה הרגיל כולו הינו בן 43 שעות. העסקה מעבר לכך אפשרית אם ורק אם קיים היתר מפורש משר התמ"ת. ישנם היתרים החלים על כלל המשק לצד היתרים ספציפיים. מבלי להיכנס ברשימה קצרה זו לכל מורכבות הסוגיה נציין, כי בכמעט כל מקומות העבודה לא ניתן להעסיק עובד למעלה מ- 12 שעות ביום. הנושא הראשון אשר נאכף מינהלית הינו העסקת עובדים אך ורק בתחום השעות המותר.

אכיפה מנהלית דומה נקבעה גם ביחס לדרישה למנוחה שבועית. חוק שעות עבודה ומנוחה קובע חובה זו ומסדיר את כל הקשור בה, כגון – הדרישה לרצף מנוחה של 36 שעות לפחות, הדרישה לפיה במנוחה השבועית של עובד יהודי תיכלל השבת, וכך הלאה.

לצד החובה להימנע מהעסקה מעבר למותר או במנוחה השבועית קבועה בחוק החובה לתשלום גמול שעות נוספות בגין העסקה בזמנים אלו. מדובר בתוספת לשכר הרגיל של 25% או 50%, אשר הימנעות מתשלומה עשויה גם היא להביא לעיצומים כספיים.

סוגיה נוספת אשר גם היא, לאחר שנים בהם נאכפה היא באופן מתון בלבד במישור הפלילי, צפויה לעבור "ניעור" רציני, הינה הסוגיה של הפסקות. מדובר לא רק בהפסקות מסודרות לצורך ארוחת צהריים למשל, אלא במכלול של כללים המסדיר זמני מנוחה והפסקות. נזכיר, כי קיימים בחוק כללים המגבילים העסקה במשמרות לילה, של לא יותר משבוע אחד מתוך שלושה, דרישה לפער זמנים של 8 שעות לפחות בין יום עבודה למשנהו ועוד.

כמובן שבנוסף לחובות המהותיות תיאכף החובה הרישומית. חוק שעות עבודה ומנוחה מטיל על המעביד חובה לבצע רישום שוטף של שעות העבודה והמנוחה של עובדיו. החוק קובע, כי על הרישום להתבצע באחת משתי דרכים בלבד – באמצעות שעון נוכחות או באמצעות דווח יומי אשר העובד חותם עליו ואשר אחראי שמונה לצורך זה מאשר אותו. אם קיימים עדיין מעסיקים שלא הבינו את ההכרח לבצע רישום כזה, הרי כעת יש להם סיבה טובה נוספת להתחיל בכך.

אז מה אתם מנהלי משאבי אנוש יכולים לעשות?

ובכן – לעצור, לבדוק ולתקן. החוק להגברת אכיפה של דיני עבודה הינו קריאה לסדר והזמנה לבצע בדק-בית אשר המאמץ אשר יושקע בו צפוי להיות קטן בהרבה מהמשאבים אותם תצטרכו לגייס על מנת להתמודד עם פקחים, תלונות, עיצומים ותביעות. ההמלצה שלנו היא, כי תקחו ליד את התוספת השנייה של החוק להגברת אכיפה מנהלית. יש בה רשימה מפורטת של הוראות החוק אשר נאכפות ועברו עליהן אחת אחרי השנייה. בדקו ביחס לכל אחת מהן האם אתם יודעים להשיב לשאלה – "האם הארגון שלי מקיים הוראת חוק זו?". אם התשובה לכך ברורה וחיובית, מצוין. עברו לשאלה הבאה. אם אתם מהססים, אז … לבדוק ולתקן, כבר אמרנו?

לפרטים נוספים אודות יום עיון בנושא פנסיה בראיית המעסיק לחצו כאן

*עו"ד עודד ערמוני הנו מתמחה בדיני עבודה. לפניות ניתן למלא את הפרטים הבאים:

[[ טופס מוטמע]]





סדנת עולם העבודה החדש

אין תגובות

השאר תגובה