הודות לטכנולוגיות המתקדמות, מעסיקים יכולים כיום לעקוב אחר עובדיהם במגוון רחב של דרכים ושיטות.
האינטרנט, הדואר האלקטרוני, והרשתות החברתיות חושפים את העובדים לפעילות רבה שאינה אך ורק בנושאי עבודה. אלא שבה בעת, לעובד יש זכות לפרטיות על פי חוק.
יתרה מכך, עובדים רבים מקבלים מהמעסיק רכב, מחשב נייד וטלפון חכם. בה בעת, המעסיק רוצה להיות מסוגל לפקח על העובד באמצעותם, בכל מה שקשור לביצוע עבודתו ונוכחותו של העובד בזמן העבודה.
חוק יסוד כבוד האדם וחירותו קובע, כי הזכות לפרטיות הינה זכות בעלת מעמד חוקתי והיא מהווה אחת מהזכויות החשובות שבזכויות האדם בישראל. כמו כן קובע החוק, כי כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.
זאת ועוד, חוק הגנת הפרטיות קובע כי לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו, ללא הסכמתו. יצויין, כי ההכרה בזכות לכבודו של האדם כוללת גם את זכותו של אדם כעובד לפרטיות במקום עבודתו.
בתי הדין לעבודה קבעו, כי החובה להגן על פרטיות העובד נובעת לא רק מהוראות חוק היסוד ומחוק הגנת הפרטיות אלא גם מחוזה ההעסקה ומחובת המעסיק לפעול בתום לב.
נזכיר, כי עובד במשרה מלאה עובד במשך רוב השעות בהן הוא ער, בין אם הוא עובד מהבית או מהמשרד.
כך שרוב שעות היום, העובד אמור לעמוד לרשות המעסיק. גם אם העובד עובד במשרד, בתי הדין קבעו כי סביבתו האישית של עובד (במשרד) נחשבת ל"תחום היחיד". מן הסתם ניתן להסיק כי הדבר נכון על אחת כמה וכמה כשהוא עובד מביתו.
בסוגיית הפרטיות בעבודה, בתי הדין בוחנים את האיזון שבין זכותו של המעסיק לעקוב אחר עובדיו ולפקח עליהם, לבין זכותו של העובד לפרטיות.
על פי מבחן הקשר בין האמצעי למטרה, נדרש המעסיק להראות כי הפגיעה בפרטיות העובד מיועדת למטרה עסקית אמיתית ולא נועדה להתנכלות או למטרה אחרת שאינה לגיטימית.
על פי מבחן הבחירה באמצעי המינימלי, המעסיק נדרש להראות שהפגיעה בפרטיות היא מינימלית, כלומר, שלא ניתן להשיג את אותה מטרה באמצעים פחות פוגעים בעובד.
על פי מבחן איזון הנזק מול התועלת נדרש המעסיק להראות, כי התועלת עבורו כתוצאה מהשימוש באמצעים, גדולה מהנזק שאמצעים אלה גורמים לעובדים.
אשר למצלמות אבטחה במקום העבודה, באופן עקרוני בתי המשפט פסקו, כי מעקב באמצעות מצלמות אבטחה הנו כלי לגיטימי, כל עוד העובד מודע לקיומן של מצלמות האבטחה ולמיקומן. בית המשפט קבע כי צילום סמוי של עובד פוגע בזכות העובד לפרטיות.
לדוגמה, רואה חשבון גילה כי במשך שבע שנים הוא צולם על ידי מצלמת אבטחה בעת עבודתו במשרדו, ללא ידיעתו.
בעקבות זאת הוא התפטר מעבודתו בדין מפוטר בשל הרעה מוחשית בתנאי העבודה ודרש לקבל פיצויי פיטורים.
בית הדין לעבודה קבע בעניין זה, כי צילום של עובד במשך כל השעות שבהן הוא שוהה במשרדו, בלי להודיע לו על כך, מהווה מצב ביחסי עבודה שבמסגרתו אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו, גם במקרים בהם הוא עובד במשרד שיש בו עובדים נוספים, כלומר, גם במצב בו הוא לא היחיד שחשוף למצלמות.
במקרה זה, המעסיק הסיר את המצלמה ובכך למעשה הסיר גם את ההרעה המוחשית. ולמרות זאת, בית הדין פסק, כי לא ניתן לשקם את האמון הפגוע של העובד, שלא רק גילה שהוא מצולם במהלך תקופה כה ארוכה ושהמעסיק לא סיפר לו על כך, אלא אף גילה זאת לגמרי במקרה.
לאור כל זאת פסק בית הדין כי בגלל נסיבות המקרה, לא ניתן לדרוש מהעובד להמשיך בעבודתו, וכי העובד התפטר בעקבות נסיבות שמצדיקות תשלום פיצויי פיטורים.
