כשנה לפני פרוץ משבר הקורונה, קיבל בית הדין הארצי לעבודה פסק דין של בית הדין האיזורי לעבודה, בו נפסק שמעסיק יכול לאסור על עובד הכנסה צדדית אם החלטתו סבירה ומידתית, ונעשית בתום לב.
באותה עת נדחתה טענת העובד, לפיה איסור על עבודה נוספת ללא קבלת אישור המעסיק אינו לגיטימי בשל פגיעה בחופש העיסוק שלו כזכות חוקתית.
בימים אלה, כאשר ארגונים משוועים לעובדים, הולכים ומתהווים הרבה מאוד שילובים, החל מעובדים שעובדים במשרה חלקית כשכירים ובשאר הזמן כעצמאים – בשתי חברות שונות ולעיתים בשני מקצועות שונים – ועד עובדים שעובדים כשכירים בחלקי משרות בכמה חברות במקביל.
בנוסף, עובדים רבים עובדים מהבית, ודורשים לעבוד בשעות גמישות. מצב זה מאפשר להם לעבוד עבור יותר מחברה אחת במהלך אותו יום. גם אם בפועל הם לא נוהגים כך, הרי שהאפשרות קיימת עבורם.
במילים אחרות, בימים אלה, מעסיק שיאסור על עובדיו לעבוד ביותר ממקום אחד במקביל, וידרש ממנו לקבל אישורים מיוחדים, עלול לגלות שהוא לא רק איבד את אותו עובד, אלא שגם מותג המעסיק שלו – כמעסיק שמאפשר גמישות בעבודה – עלול להפגע מכך.
במקרה הנדון – כאמור כשנה לפני פרוץ משבר הקורונה – בית הדין הארצי הסכים אמנם עם העובד כי דרישה של מעסיק לקבוע איסור על עבודה נוספת היא פגיעה בזכותו החוקתית של העובד לחופש העיסוק.
עם זאת, פסק בית הדין, כי זכותו של העובד לחופש העיסוק אינה הזכות היחידה שיש להתחשב בה, ולא כל פגיעה בזכות יסוד היא פגיעה שאינה כדין.
ולמרות הגמישות הנדרשת כיום ממעסיקים, יתכן שיש מקצועות יוצאי דופן, כמו למשל מקצועות הנחשבים כחיוניים בעת חירום.
במקרה הנוכחי, העובד הועסק בתפקיד פרמדיק במשך 15 שנה. בתום 15 שנות עבודתו כפרמדיק הוא סיים את לימודי המשפטים.
לאחר שסיים את לימודיו הוא קיבל מהמעסיק אישור מיוחד לצאת לשנת התמחות. לאחר שתהליך הסמכתו הסתיים, הוא החל לעבוד כעורך דין עצמאי במקביל לעבודתו כפרמדיק.
כשלוש שנים לאחר סיום לימודיו הוא התבקש כמה פעמים להגיש בקשה להיתר עבודה נוספת בהתאם לנוהל.
מכיוון שלא עשה כך זומן לוועדת משמעת בשל הפרת הנוהל, ובכל זאת ניתנה לו הזדמנות נוספת לתקן את החריגה. אלא שהוא בכל זאת לא הגיש בקשה להיתר ואז הוחלט לפטר אותו.
בבית הדין טען העובד כי מעסיקו בעבודתו כפרמדיק לא מוסמך לאסור עליו לעבוד בעבודה נוספת ללא היתר.
עוד טען העובד, כי גם בעבר הועסק בעבודה פרטית במקביל לעבודתו כפרמדיק ולטענתו הדבר מקנה לו חסינות מפני הדרישה לקבל אישור.
בית הדין הארצי דחה טענה זו וקבע, כי אי אכיפת נהלים בעבר לא מעניקה לעובד זכות, ואינה מונעת את אכיפתם בעתיד.
לדברי בית הדין הארצי, ברגע שהעובד קיבל רישיון עריכת דין, ועסק במקצוע זה בהיקף לא מבוטל, הדבר מהווה שינוי נסיבות המצדיק שינוי במדיניות המעסיק.
בית הדין הארצי ציין כי במקום לעשות דין לעצמו ולהתעלם מהדרישה, הוא היה יכול לטעון לאי חוקיות הנוהל תוך פנייה מסודרת לארגון העובדים או לערכאות השיפוטיות.
אלא שהוא לא עשה כך וערעורו נדחה. כתוצאה מכך הוא חוייב לשלם למעסיק הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 10 אלפים שקלים.
בשורה התחתונה, אמנם המקרה הנוכחי הינו יוצא דופן בשל חיוניותה של עבודת הפרמדיק בעת חירום.
עם זאת, המחוקק ובתי הדין לעבודה יצטרכו להתאים את החוקים והפסיקות לשינויים המהירים שחלים בשוק העבודה ולעדכן אותם.
אם ארגונים יתחילו לפטר עובדים שיש להם הכנסה צדדית מעבודה נוספת, הם ישארו עם מעט מאוד עובדים ומותג המעסיק שלהם יפגע קשות.
