סקר Randstad Workmonitor השלישי ל-2013 מלמד שהדרישות לכישורים ויכולות של העובדים הופכות גבוהות יותר. כמעט 90% מהעובדים חשים שמעסיקיהם דורשים יכולות גבוהות יותר בהשוואה לדרישות מלפני חמש שנים. המגמה בולטת במיוחד בסין (94%), מלזיה (93%) וברזיל (93%).
בתחום של הכישורים הדיגיטליים באופן מיוחד, 86% מהעובדים ברחבי העולם חווים עלייה בדרישות המעסיקים מהם. גם ביחס לכישורים חברתיים, השכלה וניסיון תעסוקתי, חשים העובדים שמעסיקיהם תובעניים יותר בהשוואה ללפני חמש שנים (73% עד 76% מהעובדים דיווחו על כך).
רוב משתתפי הסקר חושבים שהן המעסיקים והן המועסקים אחראים להבטיח שכישורי העובדים ויכולותיהם יתאימו לדרישות המשרה. 87% אמרו שזוהי אחריותו של המעסיק ו-81% חושבים שזו אחריות המועסק. ברזיל היא המדינה היחידה שבה העובדים מטילים את כל האחריות על המעסיק בנוגע להשלמת הפער בין יכולות וכישורים לבין דרישות התפקיד. בניגוד לברזילאים, הדנים, הגרמנים, הלוקסמבורגים והשוודים חושבים שהאחריות היא של העובדים דווקא.
העובדים לא רק חשים שעלו מהם הדרישות בהווה, אלא גם מצפים שכך יהיה בעתיד. בסין, הודו, מלזיה וברזיל באופן מיוחד, העובדים צופים שדרישות התפקיד יהיו גבוהות יותר (91% עד 93% מהעובדים במדינות אלה סבורים כך). ציפיות כאלה נמוכות יותר בספרד (57%) ובדנמרק (62%). 92% מכל העובדים אמרו שיוודאו שהם עושים כל מה שאפשר כדי לענות על כל דרישות התפקיד שלהם. אף על פי כן, כשליש מכלל העובדים חוששים שלא יוכלו עוד לעמוד בדרישות התפקיד בנקודה כלשהי בעתיד. החששות האלה גבוהים בעיקר ביפן (60%), וזה מעניין שכן העובדים היפנים נכונים פחות מאשר עובדים במדינות אחרות לפעול על מנת לשפר את יכולותיהם הקשורות לתפקיד. 60% מהיפנים מוכנים לעשות זאת ההשוואה ל-98% מהסינים.
עלייה גם בניידות העובדים
בסקר נמצאה גם עלייה ב- Mobility Index מ-108 ל-109, הנקודה הגבוהה ביותר בשלוש השנים האחרונות. המשמעות הפשוטה של הדבר היא שיותר עובדים צפויים להחליף משרה בששת החודשים הקרובים. ההתניידות בין משרות התגברה בספרד (למרות הרקע של אבטלה גבוהה), נורווגיה, הודו וסלובניה ופחתה בהולנד, בלגיה ואוסטרליה. כמו בסקר הקודם, גם הפעם 12% מהעובדים מחפשים באופן פעיל משרה חדשה. המספרים עלו במקסיקו ובהודו, שבה האחוז הגבוהה ביותר של עובדים המחפשים משרה חלופית (33%). ממצא נוסף באותו תחום הוא שיותר עובדים מאמינים שימצאו עבודה מתאימה לכישוריהם תוך שישה חודשים. האחוזים עלו מעט לראשונה לאחר שנה של ירידה. העלייה בביטחון במציאת עבודה חדשה נראתה בשוודיה, יפן, ארגנטינה ומלזיה. ירידה בתחום הזה נראתה בהולנד ופולין. בסך הכול הביטחון במציאת עבודה חדשה עלה בכל העולם ב-1% והגיע ל-62%. בהתאם לכך נראתה ירידה קלה בחשש מאיבוד משרה והשיעור עומד כעת על 22%. עלייה בתחום זה חלה ביוון, וזה לא מפתיע.
העובדים שבעי הרצון ביותר באירופה הם הדנים והלוקסמבורגים (78%), ואחריהם השוויצרים (77%) וההולנדים (75%). המרוצים פחות הם ההונגרים (49%) והיוונים (52%). מחוץ לאירופה המרוצים ביותר הם ההודים (84%), וזאת למרות שאצלם השיעור הגבוה ביותר של מחפשי עבודה חלופית, אחריהם המלזים והקנדים (77%). העובדים הכי פחות מרוצים הם היפנים (44%), ההונג-קונגים (47%) והסינגפורים (56%).
הזווית הישראלית
בעוד הנתונים הנ"ל אינם זמינים עבור ישראל עדיין ניתן להסיק מהן על המצב בארץ, כמו גם על השפעתם עבור החברות הגלובליות הפעילות בישראל.
מעבר לכך עם התגברות הדרישות מצד המעסיקים לכח אדם בעל כישורים טובים יותר, נדרשים מנהלי משאבי אנוש לנהל בצורה נכונה יותר את הליך הסינון והמיון גישה חדשה להתאמת מועמדים לתפקיד, וזאת במקביל לפגיעה האפשרית בעזיבת עובדים.
כלומר, כאשר ביטחון העובדים ביכולתם למצוא עבודה חדשה (תוך כדי תעסוקה) עולה, כך גם עולה ניידות העובדים בין מקומות עבודה וזאת כתגובה אפשרית לעליית הדרישות מצד המעסיקים. לפיכך, עצם הגדלת הדרישות גורמת נזק עקיף לארגונים (נטישת עובדים, הצורך בגיוס והכשרה מחדש, איבוד כישרונות ועוד…).
