חוק שבוע העבודה ההוגן
בית המשפט הורה לעירייה לבטל פיטורי עובדת, אשר לטענת העירייה התקבלה לעבודה שלא כדין וללא מכרז, לאחר שהעירייה לא הצליחה להוכיח את טענתה. מדובר בקצינת ביקור סדיר (תפקיד המחייב מכרז) אשר עבדה בעירייה למשך 10 שנים.
מדוע פוטרה העובדת כעבור 10 שנים בתפקיד?
ב- 2012, בעקבות הנחיה שנתן משרד הפנים לעיריות לאתר עובדים שמועסקים שלא כדין, העירייה איתרה כ-80 עובדים אשר נקלטו לשורותיה שלא כדין. התובעת הייתה אחת העובדים שאותרו כמי שנקלט לתפקיד ללא מכרז. היות שכך, היא זומנה לשימוע לקראת פיטורים. במהלך השימוע, העובדת לא הצליחה לשכנע את נציגי העירייה בכך שהיא התקבלה למשרתה כדין ולכן בסיום הליך השימוע, היא קיבלה מכתב פיטורים.
העובדת בחרה להילחם על משרתה והגישה ערעור לעירייה. במסגרת הערעור, העובדת הציגה רשימת תצהירים של מנכ"ל העירייה, מפקחים ושאר בעלי תפקידים רמים, אשר העידו כי היא התקבלה לתפקיד בצורה לגיטימית. מהעירייה הוחלט
להותיר את הפיטורים על כנם.
בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעתה, שכללה בקשה לחזור לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעתה, מפאת היעדר ראיות מוצקות לכך שהעובדת אכן התקבלה לעבודה דרך מכרז. כעבור כ-10 שנים, העובדת לא הצליחה להמציא מסמכים הולמים והעדים שהעידו לטובתה לא היו בקיאים בפרטים ולא זכרו פרטים מדויקים. אשר על כן, בית הדין האזורי לעבודה קבע שהעובדת לא הצליחה להוכיח כי עברה דרך מכרז לגיטימי.
בית הדין הארצי לעבודה פסק: נטל ההוכחה מוטל על העירייה ולא על העובדת!
העובדת לא אמרה נואש והגישה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. במסגרת הערעור, העובדת טענה כי נטל ההוכחה לא חל עלייה אלא על המעסיקה, לכן על העירייה להוכיח כי היא לא התקבלה לעבודה כדין.
בית הדין הארצי לעבודה קיבל את טיעון העובדת בדבר נטל ההוכחה וקבע כי העירייה היא זו שצריכה להוכיח את הטענה הבסיסית לפיה העובדת התקבלה לתפקידה ללא מרכז. בנוסף על העברת נטל ההוכחה מכתפיה של התובעת אל הנתבעת, הראיות שהציגה העובדת (אותם תצהירים שהעירייה דחתה בזמנו) הביאו את בית הדין הארצי למסקנה שגרסת העובדת סבירה יותר מגרסת העירייה.
בית הדין הארצי לעבודה פסק לטובת העובדת וחייב את העירייה להשיבה לעבודה וכן לפצות אותה בגין הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 15,000 ₪.
