בית הדין לעבודה אישר לאחרונה למעסיק לשלול לחלוטין פיצוי פיטורים מעובדת שגנבה סחורה. כמו כן אישר בית הדין לפטר את העובדת, והטיל עליה לשלם למעסיק את שווי הגניבות בסכום של 1660 שקלים ואף הוצאות משפט בסכום של 7,000 שקלים.
המעסיק דרש במסגרת התביעה, כי העובדת תשיב לו את שווי הגניבה בסכום של 15 אלף שקלים, ובנוסף, עוד 13 אלף שקלים כשווי הכספים שהשקיע (המעסיק) באיתור הגניבה.
בנוסף, ביקש המעסיק מבית הדין לאשר לו למשוך בחזרה את מלוא פיצויי הפיטורים שהפקיד בקופת הפנסיה של העובדת במשך שלוש השנים בהן עבדה בחברה.
בית הדין לעבודה קבע כי המעסיק הוכיח שהעובדת גנבה ממנו פריטים, אבל לא הוכיח את שווי הגניבה, פרט לסכום של 1,660 שקלים.
עם זאת, בשל חומרת מעשיה של העובדת קבע בית הדין כי יש הצדקה לשלול ממנה את מלוא סכום הפיצויים.
מכיוון שכך, כאמור, חוייבה העובדת לשלם למעסיק סכום של 1,660 שקלים וכן את הוצאות המשפט בסכום של 7,000 שקלים.
בנוסף, הוציא בית הדין צו לקורן הפנסיה של העובדת, שמורה לה להעביר למעסיק את סכומי פיצויי הפיטורים שהופקדו לעובדת עבור כל זמן העסקתה.
הגניבה התגלתה על ידי מצלמות האבטחה במקום העבודה, אשר תיעדו את העובדת לוקחת סחורה בלי לשלם תמורתה.
פרטי המקרה: לקראת סוף שנת 2020, לאחר שהעובדת עבדה עבור המעסיק במשך שלוש שנים, זימן המעסיק את העובדת לבירור לאחר שגילה, באמצעות מצלמות האבטחה, כמה מקרים של גניבה.
במהלך הבירור הודתה העובדת בגניבת פריטים ממקום העבודה במהלך השנה האחרונה לעבודתה ואף, וכתבה הודעה על התפטרותה המיידית.
אבל לאחר מכן התחרטה וחזרה בה מהודאתה בטענה כי יש לפסול את ההודעה. הסיבה לכך היתה שלדבריה, שיחת הבירור התנהלה באופן פסול והיא חשה מאוימת.
בית הדין לעבודה קבע כי החברה הצליחה להוכיח את מעשי הגניבה. כמו כן פסק בית הדין כי התרשם ששיחת הבירור, אשר תועדה בווידאו והוגשה לעיונו, התנהלה באופן מכבד ורגיל.
בית הדין קבע כי הודאתה של העובדת לא התבצעה בגלל איומים אלא היתה כנה ונעשתה מתוך רצון. יתרה מכך, קבע בית הדין כי ההודאה הינה מתואמת עם הסרטונים שבהם תועדה העובדת גונבת פריטים שונים בלי לשלם עליהם.
המעסיק טען בבית הדין כי לפי חישוביו, העובדת גנבה סחורה בשווי של 15 אלף שקלים.
אבל בית הדין הזכיר, כי כבר נקבע בפסיקה בעבר, שלא ניתן לחייב את החזרתו של סכום גניבה אשר נקבע על בסיס אומדן או חישוב.
פרט לשישה מקרים שבהם תועדה המוכרת גונבת מהחנות, לא הוכחו מקרי גניבה נוספים.
לכן פסק בית הדין לעבודה כי על העובדת להחזיר את סכום הגניבה שהוכח כי נגנב, בסכום של 1,660 שקלים בלבד.
כאמור, המעסיק דרש בנוסף, כי העובדת תשלם לו כ-13 אלף שקלים עבור ההוצאות שהוציא לצורך איתור הגניבות.
המעסיק ציין, כי השקיע מאמצים רבים בחקירת אירועי הגניבה ונאלץ לשלם לעובדים שעסקו בחקירת הגניבות.
אלא שמתלושי השכר שצירף המעסיק לא ניתן היה לגלות מהו הסכום ששולם לעובדים עבור איתור מעשי הגניבה, מה גם שלא נראה כי העובדים קיבלו שכר שונה בתקופה שבה עסקו באיתור הגניבות.
לכן פסק בית הדין לעבודה כי החברה לא הוכיחה שהוציאה כספים חריגים בחודשים שבהם איתרה את מעשיה של העובדת, ודחה את תביעתה בנושא זה.
בנוגע לסכומי הפנסיה של העובדת: בסיום העסקתה סיכמו הצדדים כי היא לא זכאית לקבל פיצויי פיטורים. במסגרת התביעה דרש המעסיק לשלול מהעובדת את הכספים שהופרשו עבורה לקופת גמל לפיצויים.
על פי חוק פיצויי הפיטורים, ניתן לשלול פיצויי פיטורים מעובדים במקרים מסוימים, בין השאר בגלל גניבה ממעסיק, בהתחשב בנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה.
לאחר ששקל את הדברים הגיע בית הדין למסקנה כי נסיבות המקרה הנוכחי מצדיקות את שלילת מלוא הפיצויים, בגלל תקופת העבודה ומעשי הגניבה החמורים.
כאמור, בסיכומו של דבר קיבל בית הדין את תביעת המעסיק בנוגע לשלילת פיצויי הפיטורים, והטיל על העובדת לשעבר לשלם למעסיק 8,660 שקלים, מהם 1,660 שקלים עבור שווי הגניבות שהוכחו, ו-7,000 שקלים עבור הוצאות המשפט.
