גמילה מעישון
אף מנכ"ל לא היה רוצה עובדים מעשנים ואף ראש צוות, מנהל משמרת או מנהל אגף לא היה רוצה שהעובדים שלו יעשנו, בהנחה שהוא עצמו לא מעשן. כולנו מודעים לחסרונות ולמחיר הכלכלי הטהור של עישון – מעשנים נעדרים יותר ממשמרת / מהעבודה השוטפת כדי לצאת להפסקות סיגריה, מעשנים נעדרים יותר מפאת מחלה ובמהלך יום העבודה הרצון לסיגריה יכול להפחית את הפרודוקטיביות מצד אחד ואת הקשב והריכוז במשימות שעל הפרק מצד שני… אנחנו מודעים לחסרונות שמגיעים בעסקת החבילה עם קבלת עובד מעשן, ויחד עם זאת רובנו מקבלים זאת בהכנעה.
ארגונים רבים אינם מובילים יוזמות למניעת עישון מתוך שיקולים שונים כגון: עדיף שלא להיכנס לעימותים עם עובדים, או אין טעם לשטוף להם את המוח, הם יודעים שעישון לא בריא והם בכל זאת ממשיכים…
אז הנה נתון חדש, מאת לא פחות מאשר הבעלים של מותג הניקוטין המוכר ביותר בעולם מלבורו: "הגבלות על עישון הם האתגר הגדול ביותר שאתו אנו מתמודדים. כשארגון מכריז על סביבת עבודה נטולת ניקוטין, שיעור המעשנים הנגמלים מזנק מכ-5% לכ-21%".
נתון מעודד נוסף שעולה מידיעה שהתפרסמה באתר משאבי האנוש Corporate Wellnes Magazine הוא שבמהלך 2012, כ-6 מכל 10 מעשנים שניסו להיגמל הצליחו בסופו של דבר להיגמל!
האם אתם עדיין חושבים שאין טעם להוביל מהלכים של גמילה מעישון במקום העבודה? אם כן, הנה כמה עובדים שישכנעו אתכם מדוע דווקא הארגון הוא המקום הנכון להתחיל בו את סדנת הגמילה:
– לארגון יש אינטרס כלכלי מובהק לסייע לעובדים להיגמל על מנת להוזיל את פוליסת הביטוח הבריאותי, לצמצם את ימי ההיעדרות מפאת מחלה ולשים סוף לשעות העבודה שנגזלות, היות שהמעשנים יוצאים להפסקת סיגריה במהלך היום. מחקר שבוצע בקנדה מראה במהלך 2013, כל עובד מעשן גרם לארגון להפסד של 4,265 דולר בשנה בשל ירידה בפרודוקטיביות שנבע ממצב רפואי לקוי, היעדרויות מרובות מפאת מחלה והפסקות מרובות, לא מתוכננות ולא מאושרות – לצורך עישון.
– העובדים נמצאים במקום העבודה למעלה ממחצית משעות הערות שלהם. לכן מקום העבודה הדורש מהם להפסיק, המגביל אותם בהפסקות והמעודד אותם להפסיק, הינו בעל השפעה גדולה יותר מכל מוסד או מסגרת אחרת לגמילה.
– כשארגון מקדם יוזמה לגמילה מעישון בקרב העובדים והמנהלים המעשנים, גם אם הוא אינו מעסיק עובדים רבים וגם אם מדובר עם קבוצה קטנה יחסית של נגמלים, הארגון עדיין יכול לספק להם תנאים טובים יותר לרבות: סבסוד תרופות, גמילה קבוצתית תחת קורת גג הארגון, תמיכה תוך כדי שעות העבודה כך שהעובדים לא יאלצו להחסיר מהעבודה על חשבונם או להגיע הביתה מאוחר יותר (כי יום העבודה ארוך ממילא). הארגון, ברגע שהוא לוקח על עצמו לארגן את מהלך הגמילה, הופך את הגמילה לנגישה יותר וזה מגדיל את סיכוי ההצלחה של העובדים באופן משמעותי.
– הארגון הוא כרגע הגוף היחיד שיכול לתגמל עובדים שנגמלים. בעוד שכל תוכנית גמילה, בין שהיא בעלות פרטית או מסובסדת על ידי קופות החולים, יכולה להציע לעובד הנגמל אך ורק את העונג להצטרף לציבור הלא מעשנים בסוף התהליך – הארגון יכול לתגמל את העובדים כלכלית ובאמצעים לא כלכליים. בונוסים ותוספות שכר, שי, אירוע חגיגי לכבוד סיום הגמילה (טיול או ארוחת ערב), פידבקים וברכות לנגמלים בפורטל החברה… לארגון לא חסרות דרכים לתגמל ו"לצ'פר" עובדים נגמלים וזה מהווה יתרון אדיר על פני מסגרות גמילה אחרות.
– לארגון יש את הסמכות הרשמית לקבל החלטות בנוגע לעישון והוא יכול לקבוע היכן מותר לעשן (אם בכלל) ומתי (אם בכלל). החירות הזו של הארגון למנוע מהעובד את החירות לעשן בכל עת שיבחר וכמה שירצה היא קריטית להצלחת הגמילה. כפי שציין פילים מוריס, חוקים נוקשים ונהלים ספציפיים האוסרים על עישון או מקשים משמעותית על מעשנים מגדילים בסופו של דבר את אחוז הנגמלים. הארגון יכול להציב לעובדים המעשנים גבולות שלא ניתן להציב להם: בבית, אצל בני משפחה וחברים, בטח שלא בזמן החופשי בטיולים ובילויים פרטיים. לכן הארגון יכול להציב משמעת גמילה מפורשת שאותה אף מסגרת לא יכולה לספק.
ליוזמות הגמילה שמוביל הארגון יש שיעורי הצלחה. אז אל תפסיקו לגרום לעובדים שלכם להפסיק!
לסיכום, גמילה מעישון היא אינה עניין של מה בכך. מדובר על שינויים דרסטיים בהרגלי הצריכה ובדפוסי ההתנהגות של אנשים מבוגרים בעלי הרגלים של שנים. זהו תהליך שדורש תמיכה פסיכולוגית, התנהגותית והתערבות תרופתית. זהו תהליך קשה וכן, למרבה הצער, לא כל מי שמצטרף לתוכנית גמילה מצליח להיגמל. אבל הנתונים האחרונים דווקא מעודדים בעיקר כאשר הם מתייחסים לכוח של הארגון לקדם סביבת עבודה נטולת ניקוטין.
