דחיית תשלום משכנתא
שחרור מעול העבודה היום יומית השוחקת במפעל לטובת חיי נחת מפנקים, קצבה יפה שנכנסת כל חודש לחשבון הבנק כמו שעון שווייצרי ומשחקי גולף עם חברים בקאנטרי-קלאב… כל זה לא ממש מחכה לדור הבייבי בומרס שעומדים לפרוש בקרוב. הוא בטח שלא מחכה לדורות הבאים אחריו.
דור הבייבי בום הוא לא עוד דור שמצפה בכיליון עיניים להגיע לגיל הפרישה, לעשות טופס טיולים, לנפנף לשלום – ולא להתראות!
ספר חדש בשם ‘Unretirement’ שיצא לאור לאחרונה, מאת הסופר כריס פרל, שופך אור חדש על תופעת הבייבי בומרס, שמתחילים במגמה שנקראת הבלתי פורשים ‘Unretirement’.
בספרו החדש, שואף פרל לשנות את התפישה שלנו לגבי פרישה, תוך הצגת השינוי המהותי שחל בקרב הפורשים העתידיים, חברי דור הבייבי בום, אשר אינם מוכנים למהפך המידי שכרוך במעבר מעבודה למנוחה מוחלטת.
כריס פרל: "אנו נמצאים בעידן של תמורות. השליש האחרון של החיים שלנו עובר שינוי מהפכני. דור הבייבי בומרס 'ממציאים מחדש' את השליש האחרון של החיים שלהם בכך שהם הופכים להיות 'הבלתי פורשים'. השינוי הזה בא לידי ביטוי בכך שהפורשים מדור הבייבי בום מוכנים להמיר את הבטלה ומשחקי הגולף בעבודה. נקודת המוצא הינה שבאמצעות חינוך הולם ויצירת סביבת עבודה בריאה יותר, פורשים יוכלו עדיין להמשיך להשתלב במסגרות עבודה ולתרום, בזכות הידע והתובנות שצברו עם השנים. בכך הם יוכלו לתרום לארגונים ולכלכלה, וכמובן להגדיל את ההכנסה שלהם ולהבטיח את ביטחונם הפיננסי."
הבייבי בומרס עבדו במשרה מלאה הכוללת שעות נוספות, נסיעות עסקים ורילוקיישן. מועד הפרישה שלהם כיום אינו מפסיק את העבודה הוא משנה את הקצב לעבודה במשרה חלקית, עבודה גמישה, או עבודה על תקן יועץ, קבלן, עצמאי וכיו"ב.
מה מניע את הבייבי בומרס להמשיך לעבוד?
על פי כריס פרל, זו השאיפה להמשיך להתפרנס, לעשות משהו משמעותי ויחד עם זאת לשמור על שליטה ופרופורציה, קרי על איזו בין עבודה לחיים. הבייבי בומרס שמעו ושומעים כל יום כלכלנים צעירים מזהירים מפני האפשרות שהבייבי בומרס יחיו על חשבון משלמי המיסים שנים ארוכות, תודה לעלייה בתוחלת החיים ושירותי הבריאות המתקדמים, וכך הם ירוקנו את הקופה הציבורית.
אולם הבייבי בומרס המסרבים לפרוש, אלה שימשיכו לעבוד בכל מיני מסגרות, שנים אחרי גיל הפרישה, יגדילו לעשות הן לביתם והן לטובת הקופה הציבורית על ידי כך שימשיכו להשתכר בכוחות עצמם. הישארותם של הבלתי פורשים במעגל המשתכרים, למשך שנים נוספות, תשפר את הביטחון הכלכלי של הבייבי בומרס לשנים הבאות ותתרום לכלכלה כבר היום, שכן שמירה על כושר השתכרות (גם אם הוא נמוך יחסית לשנות העבודה) תבטיח ל"סרבני הפרישה" איכות חיים גבוהה, מה שיאפשר להם להמשיך להיות צרכנים הנהנים ממוצרים ושירותים ובכך הם ימשיכו להניע את הכלכלה.
מחקר בנושא גיל הפרישה והשאלה האם הם באמת מפסיקים לעבוד ומתחילים לשחק ברידג'?
סרטים הוליוודיים ,סדרות וכמובן שורה של אנשים ידועים, מצליחים מאוד (אנשי נדל"ן, יזמים גדולים ושאר אנשים שעשו את ההון שלהם בשעתו), נראים על פני התקשורת כמי שמבלים את זמנם בנחת. גיל הפרישה נראה לכאורה כפרק זמן שנועד לטיולים מענגים בארץ ובחו"ל, חוגים חברתיים, פעילויות ספורט והמון אירועי צדקה. אבל, על פי מחקר של השנים האחרונות, הבייבי בומרס שעבדו קשה לפרנסתם לא ממהרים להזמין חופשות שיט מהנות ולא ממהרים להשתלב בקבוצות ברידג' בקאנטרי קלאב הסמוך לביתם.
על פי מחקרו של הכלכלן ג'וסף קווין ממכללת בוסטון, 50%-60% מקרב עובדי הבייבי בום (שעבדו במשרה מלאה עד מועד הפרישה) עברו לעבוד בעבודות "גישור" בין הקריירה לפרישה המוחלטת. תקופת גישור זו כללה מיני עבודה בתפקידים זמנים, חלקיים, יעוץ ועבודה כעצמאיים.
על פי המחקר שנערך ב-2004 בשיתוף הלשכה האמריקאית לסטטיסטיקה, עולה כאמור כי המגמה המשקפת כיום, שאף נמצאת בתנופה, הינה שגיל הפרישה הוא לא נקודת זמן שבו מפסיקים לעבוד. "גיל הפרישה הפך להיות נקודת ציון שבה מתחיל שלב הפרישה שהוא בעצם שלב איטי של מעבר ולא של הפסקה מידית טוטאלית של העבודה." כך נכתב בסיכום המחקר. מרבית האנשים העובדים לא רואים את מועד הפרישה כפרק זמן שבו מפסיקים לעבוד מיד והופכים לגמלאים אלא כמעבר לתקופה חדשה שבה עובדים מעט יותר, לאט יותר, בצורה גמישה יותר ובמסגרות שמאפשרות יתר גמישות ועצמאות, בדרך אל החירות המוחלטת מהעבודה.
המסקנות הנובעות מהספר, המסתמך כאמור על מחקר, הינן שאנו כחברה וכמנהלי משאבי אנוש בפרט, צריכים לשנות את התפישה שלנו כלפי העובדים הבוגרים המגיעים לגיל הפרישה. נקודת המוצא שלנו צריכה להיות:
- שהבוגרים לאו דווקא מצפים לבטלה המוחלטת אלא שבאם תינתן האפשרות, הם ישמחו להמשיך לעבוד אצלנו או מולנו, באיזו שהיא מסגרת גמישה יותר.
- שהבוגרים ישמחו למכתבי המלצה וסיוע כדי לקדם את עצמם כעצמאים בפרק הבא.
- שהבוגרים רוצים להמשיך ליהנות מעצמאות כלכלית ולא מצפים להיות "נטל" על הקופה הציבורית.
- שעצם העובדה שאנו כארגון מאפשרים או מסייעים לפורשים להשתלב בעבודות אצלנו או מחוץ לארגון, מסייעת לנו לעזור להם לשמור על רמת חיים גבוהה יותר וכן להמשיך לתרום להבראת הכלכלה.
