"כשמגייסים אסטרונאוטים לנאס"א ושולחים אותם למשימה לא נודעת, הגיוס הופך להיות הדבר הכי לא טריוויאלי שיש.
אם בנינו חללית שתיקח אנשים למקום מרוחק. את מי עלינו לקחת לשם? אולי חייל שיידע להילחם במקרי סכנה? או מדען שיחקור מה שיש שם? או אולי סופר שידע לנסח מה הוא ראה? כך הופך הגיוס למשימת קצה שאיננו יודעים בוודאות את תוצאותיה." כך אמר דן כהן, פיזיקאי גרעין וחוקר באונ' העברית ירושלים ומתנדב ב- SpaceIL.
כהן היה המרצה שפתח את כנס הגיוס השנתי 2016 בהפקת HRus שהתקיים אתמול (ב') בכפר המכביה. האירוע כלל הרצאות מקצועיות של מיטב המומחים בתחום הגיוס בארץ.
לדברי כהן, "תחום החלל החל מיריית הפתיחה שלו הוביל בכל תחום. אם בתחום הטכנולוגיה כיוון שאסור שיהיו כישלונות, הוא החזיק בסטנדרטים הגבוהים בעולם ומשם הטכנולוגיה הועתקה לצבא ולתעשיות שמייצרות לצבא, וכן להייטק."
"גם בעולמות הגיוס אפשר לקחת מהניסיון של נאס"א" הסביר כהן "בבחינות שנעשו בנאס"א לאסטרונאוטים, גם שם נעשו ראיונות מעמיקים לצורך משימות קצה."
גיוס אנשים למשימת קצה
"בשנות ה- 50 עם סוף מלחמת העולם השניה, התחילה המלחמה הקרה על מי ישלוט בעולם." אמר כהן "בתוך כל המלחמה הקרה נפתח ערוץ שנקרא 'המרוץ לחלל'. ברית המועצות שגרה מתקן ספוטניק לחלל. כל מה שהיה בו זה רדיו ששידר קולות ביפ וזה היה מספיק כדי לייצר היסטריה בכל ארה"ב מהממשל ועד לאחרון האזרחים."
כהן הסביר, "ברית המועצות הובילה על ארה"ב בתחום החלל עם ספוטניק ולאחר מכן עם הכלבה לייקה ששוגרה לחלל וחזרה. בשנת 61 ברית המועצות המשיכה לגבור על ארה"ב ועשתה היסטוריה כששלחה חללית ובה האדם הראשון שיצא לחלל – יורי גגרי. כך במשך עשור ברית המועצות הובילה בכל דבר שקשור לחלל. וארה"ב היתה במפלה."
כהן ממשיך, "בתגובה, נשיא ארה"ב דאז ג'ון קנדי עלה לפודיום ונאם לאומה את אחד מעשרת הנאומים המהווים השראה מאז ומעולם. הוא הודיע לאזרחי ארה"ב כי בכוונתו לשלוח אדם לירח. כאשר ירד הנשיא מהפודיום, רץ אליו המדען הראשי מסוכנות האווירונאוטיקה והחלל ואמר לו "אבל אין לנו את הטכנולוגיה לשלוח אדם לירח. אנחנו לא יודעים מהם התנאים שם ואילו אנשים לשלוח למשימה כזו." שבועיים לאחר מכן הנשיא קנדי נרצח והשאיר צוואה לאומה האמריקאית – לבצע את משימת הקצה של שליחת אדם לירח."
כהן הסביר "משימת קצה היא כל משימה שאני לא יודע את התנאים הנדרשים לביצועה. כך החלה משימת הקצה של גיוס אנשים למשימת הנחיתה על הירח. לאף אחד לא היה ברור אילו אנשים יש לגייס למשימה."
"המהנדסים רצו לגייס מישהו שישרוד בסביבה מימית. אנשי היח"צ רצו טייס ניסוי, ואנשי כוח האדם רצו אנשים שיהיו נוח לעבוד איתם ולהכשיר אותם למשימה."
הכשרת אסטרונאוטים
"נכון לשנת 1959 אסטרונאוט היה צריך להיות עם כושר גופני טוב, נטול כל מום מכל סוג שהוא, היה עליו להיות מתחת לגובה של מטר שמונים כיוון שהקפסולה הראשונה נבנתה במקור לשליחת לקוף לחלל. המועמדים עברו מבחנים רציניים בין היתר, מבחני ריסוק בתאונות דרכים, מבחנים פסיכוטכניים, מבחני עמידה בלחץ קיצוני, ועוד. המגויסים לתפקיד אסטרונאוטים יכלו להיות רק כאלו ששרתו בחיל האוויר מבחינת ההתאמה לפרופיל הנדרש."
"השביעייה הראשונה שנבחרה למשימה לחלל ביניהם ג'ון גלן, אלן שפרד ועוד בצעו את משימת 'מרקיורי' ועשו היסטוריה. כולם היו טייסי ניסוי, ובשלב זה או אחר של הקריירה שלהם עברו את מהירות הקול – כלומר עמדו בלחצים."
"משימת ג'מיני לקחה את האמריקאי הראשון לחלל בקפסולה הקטנה באז אולדרין שהצליחה להביא גאווה לארה"ב. ולאחר מכן ארה"ב הגיעה לירח כפי שהבטיחה לאומה."
מה ניתן ללמוד מכך לצורך גיוס עובדים
"משימות קצה זה דבר שקורה בעולם כל הזמן. אנשים שעושים אקזיט יוצאים למשימת קצה.
נאס"א מטבעה עושה את כל המחקרים על אנשים ורואה כיצד הם משתנים עם הזמן. בנאס"א שואלים שאלות כגון איך אנחנו יכול לגרום לאותו אדם לעבוד טוב יותר, איך אנחנו יכולים לגייס אנשים ליישב כוכבים אחרים. כל אלו יושבים תחת המטרייה של ביצועי אנוש. מתוך כך שהם עושים את הניסויים ואת הבדיקות הללו, הם יכולים להסביר כיצד ניתן לגרום לאדם לעבוד טוב יותר והאם נבחרו האנשים הנכונים למשימה.
תהליך הגיוס בנאס"א מתמקד באדם שיהיה הכי טוב למשימה, רצוי טייס ניסוי. היום כבר מבינים בנאס"א שחייבים לעבוד בצוותים, כשכל אחד מביא לצוות את הדבר שלו. נאס"א גילתה למשל, שמספיק שתהיה אשה אחת בקבוצה כדי לשנות את הדינמיקה הקבוצתית, והם גם עובדים בצוותים מאוד מגוונים.
נאס"א מובילה בתחום הזה שהיא אמרה את העבודה ההנדסית יעשו מהנדסים ואת הגיוסים של כוח האדם יעשה גוף עצמאי שיידע לבד איך להגדיר את האנשים הדרושים לכל משימה והם הולכים רחוק עם זה. הם מגייסים סופרים, אנשי רוח, שחקנים ועוד, ונותנים דרור לגיוס כוח אדם בהתמקדות בשלושה תכונות עיקריות: ידע, מוטיבציה וערכים."
