גיוס עובדים ברשתות חברתיות
כ-93% מקרב המגייסים, מנהלי גיוס או בעלי חברות, עושים שימוש ברשת החברתית. הרשת החברתית לינקדאין הפכה להיות שם נרדף לביתם האוניברסלי של מנהלי הגיוס, ציידי הראשים ובכלל של חברי קהילת משאבי אנוש. אז עכשיו, כשכמעט כולם שם (ומי שלא שם יזדרז להגיע לשם או שהוא פשוט לא יהיה), הגיע הזמן לבחון האם אנחנו מכירים את כללי המשחק? האם אנחנו עובדים כמו שצריך? איך אנחנו יכולים למנף עוד יותר את המשאב האדיר הזה שנקרא הרשת החברתית?
מיתוס: יש ספר עשה ואל תעשה
כן כן, זה מיתוס. מי שבאמת מבין בגיוס בכלל ובגיוס ברשת החברתית יגיד לכם שאין דבר כזה רשימת 'עשה ואל תעשה'. מה שכן יש זה ייעוץ פרטני לעסק לפי הצרכים האסטרטגיים הייחודיים שלו, התרבות הארגונית הייחודית שלו, מודעת הדרושים הספציפית לתפקיד ספציפי או גיוס המוני לתפקיד נפוץ בחברה. זה לא one size fits all! מילת המפתח כאן היא התאמה מתוך מיפוי צורך אסטרטגי פרטני (של מותג, של הנהלה, של מחלקה, של מגייס…) בכל פעם מחדש.
מיתוס: העיקר הכמות
בהרבה מקרים כמות היא כוח. אדם שיש לו הרבה עוקבים או הרבה חברים הוא משפיע, מקושר, חברותי, יודע לבנות נטוורק. אך, במקרים רבים כאשר מדובר על גיוס ברשת החברתית שם המשחק הוא לא כמות (כמות החברים או העוקבים, כמות הפוסטים, כמות הלייקים…) אלא האיכות. יהיו מקרים שבהם יהיה נכון לצבור קבוצת שמנת, מובחרת/אקסקלוסיבית של 50 חברים מאשר קבוצה של 500 חברים. במקרה שיש צורך במיקוד בתפקידים מאוד ספציפיים ובדרגות מאוד בכירות למשל. לעתים הגודל דווקא ירחיק חברים איכותיים, יגרום למודעת הדרושים (הגלויה או הסמויה) להראות חסרת ייחוד ומיקוד. לפני שאתם פותחים קבוצה או אוספים חברים בהמוניהם חשבו: האם הם יועילו או יפגמו בתדמית שלכם? יהיו מקרים שבהם יהיה נכון למיין בפינצטה ומקרים שבהם יהיה מקום להיפרד מחברים לקבוצה כדי לשמור על תדמית המועדון הממוקד האקסקלוסיבי.
מיתוס: לרשת החברתית נכנסים כדי לפרסם
זוהי תפישה שאותה החדירו לנו, אנשי הגיוס, מחלקות השיווק והמכירות. שם הגישה היא לעשות רעש, לזכות בחשיפה, להפגין נוכחות, להגיד את מה שבאנו להגיד… וללכת. בגיוס טאלנטים התפישה היא אחרת. לא נכנסים לרשת החברתית רק כדי להפיץ, להגיד, להודיע… נכנסים כדי לבנות קשרים, כדי לחזק, תמוך, לפרגן ולהקשיב ללא הרף (למה אומרים? לאן מנשבות הרוחות? אילו טרנדים מתהווים? למי כדאי להתחבר ולמה?). האינטראקציה הנכונה ברשת היא לא "שגר [מסר] ושלח". כדי להפיק את התועלות המרביות של הרשת, על המגייס להיות זה שעוזר לחבריו, מפיץ מאמרים והודעות שפרסמו החברים, משיב לשאלות מקצועיות, נותן טיפים, מחבר, מייעץ, מפרגן, מחפש ומזהה פוטנציאל מתחת לפני השטח…
מיתוס: מדיה חברתית היא עדיין לא רשמית
הרבה מנהלים עדיין מציגים כרטיסי ביקור עסקיים שבהם מצוינים הפרטים הבאים: שם חברה, כתובת, טלפון, פקס ואימייל. רבים עדיין לא הוסיפו את הקישור לעמודים שלהם בפייסבוק, לינקדאין, טוויטר וכיו"ב. גם בעמודים כמו אודות החברה באתר הבית של החברה או בעמוד הקריירה, שם יש תמונות של חברי הנהלה או צוותי העובדים, לצד פרטי ההתקשרות איתם, לרוב ניתן למצוא שלוחת טלפון, פלאפון ודוא"ל. הכתובות ברשתות החברתיות עדיין לא הפכו לשורת חובה אצל כולם וזה פספוס.
מיתוס: רשת חברתית זה טרנד שלא כולם מתחברים אליו
נכון, לא כל בני האדם אוהבים להיות מקושרים לחברים שלהם מהצבא או מהגן. לא כולם רוצים ש-892 אנשים יראו אותם בבגד ים בחופשת הקיץ האחרונה באילת. הרשת החברתית, בשימוש האישי/החברתי, היא לא לכולם אבל, כללי עבודה היא כלי עבודה. בדיוק כפי שקופאית נדרשת לצבור מיומנות בעבודה על קופות חכמות שמנפיקות חשבוניות ממוחשבות במקום להמשיך לרשום חשבוניות ידניות (כי היא יותר בקטע של ניירת..) כך גם אנשי משאבי אנוש צריכים להבין שהרשת החברתית היא כלי עבודה ולא תחביב. בדיוק כפי שהם נדרשים להכיר ולהתמצא בתוכנות ERP שבה משתמשים בחברה (אחרת הם לא יוכלו לבצע את עבודתם). הגיע הזמן להבין שהרשת החברתית היא ממשק מקצועי שהוא must ואין מקום לשאלות כגון: אוהב לא אוהב, נוח לא נוח, מתמצא לא מתמצא, כן בקטע לא בקטע…
