המדיה הדיגיטלית מקלה עלינו את משימת הגיוס. יש לנו הרבה יותר כלים בארגז. קמפיינים ויראליים, באנרים, טיזרים, סרטוני תדמית ועוד. אולם הפלטפורמות החדשות והכלים החדשים להפצת משרות עלולים להכניס את הארגון למלכודת, באם לא ישמרו כללי המשחק הברורים שמגדיר החוק – החובה לשוויון זכויות!
במודעת הדרושים הקלסית בעיתון, כל שהיה עלינו לעשות היה לכתוב דרוש/ה… עובד/ת… או לציין בסוף שהמודעה מתייחסת לגברים כנשים. זהו. טיפלתם בנושא האפליה. אך איך נמנעים מסיכון, משפטי או תדמיתי (שגובה לעתים מחיר גבוה יותר), כאשר אתם מריצים קמפיינים לגיוס עובדים במדיות החדשות?
המדיה הופכת יותר ויותר ויזואלית. היא כוללת תמונות, סרטונים, אנימציה, אפקטים מיוחדים, סאונד… לא מספיק לכתוב למטה (אם בכלל אפשר לעשות זאת ברמה הטכנית) שהמודעה מתייחסת לכל המינים, לכל הגילאים ולכל המגזרים בכלל (מוצא, דת, נטיות מיניות וכיו"ב).
האם הקמפיינים שלכם מציגים גבר/ים בעיקר או מרמזים על סביבת עבודה גברית? האם אתם מרמזים על סביבת עבודה צעירה?
תמונות אימג'-בנק, פרסומות מבוימות ואפילו תמונות באתר הקריירה שלכם, שצולמו ממש בתוך משרדי החברה ומציגות סצנות הרגליות (יום יומיות) בחיי הארגון, משדרות מסר. המסר, שמחלקת הגיוס בוחרת, יכול להיות: סביבת עבודה רצינית, מקום שמטפח ומצמיח עובדים, מקום עבודה משפחתי, סביבה שמקדמת מצוינות, ארגון שתורם לחברה ועוד. זה המסר שלכם, זה מה שאתם כארגון בחרתם להעביר. אבל בעיני המתבונן יכולים להתגלות מסרים אחרים לגמרי: סביבת עבודה של בני עשרים, מחלקה של מבוגרות (ספרניות), צוות של גברים מצ'ואיסטיים ועוד.
האם המסר שאתם מעבירים – מסר לא מילולי לחלוטין – משדר לצופים בקמפיין שאתם מחפשים טיפוס מסוים: גבר? אישה? צעיר? מבוגר? בוגר צבא / יחידה קרבית? אנשים מעדה מסוימת? אם כן, אתם עולים להיות בבעיה במקרה שמועמד או קבוצת מועמדים יראו בקמפיין שלכם ככזה שמפלה אותם לרעה, גם אם המסר לא נכתב או נאמר במפורש.
בעידן של תקשורת דיגיטלית, מה שאתם מראים זה מה שאתם אומרים. יהיה מאתגר יותר לתבוע ארגון בבית משפט בגין אפליה בקבלה לריאיון עבודה על סמך תמונה או גלריית תמונות שמשדרת מסר מפלה (סביבת עבודה שכילה בעיקר גברים צעירים לדוגמה) לעומת הקלות היחסית שבה אפשר לבוא בתביעות לחברה שמנסחת מודעת דרושים בנוסח: "דרושים חיילים משוחררים, עדיף יוצאי יחידות קרביות…" או "דרוש מהנדס רציני"… אבל זה יקרה. האמת היא שלא ירחק היום שבו זה יקרה.
בתי הדין לעבודה מתחילים לתת יותר ויותר מענה לסוגיות משפטיות מורכבות שעלו וצצו בעקבות מהפיכת האינטרנט, ולכן זה רק טבעי שבבואו להחליט האם מדובר על קמפיין דרושים מפלה, השופט יראה בקמפיין כמפלה, באופן שווה ערך ואולי אף חמור יותר ממודעת דרושים שלא נוסחה בצורה "פוליטיקלי-קורקט".
לעתים קרובות, מי שמלווה אתכם בתהליך יצירת קמפיינים (קמפיינים ויראליים ברשת, באנרים, סרטוני וידיאו קצרים וכיו"ב), הינם אנשי מקצוע מתחום המדיה. מעצבים, צלמים, עורכי וידאו ומומחים לקידום ברשת וכיו"ב. אנשי מקצועות אלה לא תמיד בקיאים בחוקי העבודה והם אינם מבינים את החוק לשוויון זכויות בעבודה. לעתים, הם פשוט אינם חושבים כלל על הסוגיה הזו שכן – זה לא התפקיד שלהם. הם ניגשים לפרויקט מתוך אינטרס לייצר משהו: אפקטיבי, מדליק, חדשני, יצירתי… והם לא חושבים על הפן החברתי-משפטי. לכן, דרושה התערבות של מנהל משאבי אנוש בתהליך, על מנת לוודא שלצד היצירתיות, החדשנות, האפקטיביות והאסתטיקה הוויזואלית, נשמרים כללי המשחק.
