מנהלי גיוס ומנהלים מגייסים הבינו שהם צריכים לעשות שינוי, לקבל את הטכנולוגיה בזרועות פתוחות, לקפוץ למים העמוקים… אז הם פונים גם למדיה החברתית כדי לקדם את מאמצי הגיוס אבל הם עדיין חושבים במושגים של גיוס מסורתי.
בגיוס המסורתי, המועמד הקלאסי קם בבוקר, מכין כוס קפה, פותח את מודעות הדרושים וקורא את מודעת הדרושים שהמגייס ניסח. אם מודעת הדרושים מדברת אליו (כי הוא מרגיש שהוא עלול להתאים), הוא מסמן אותה בעיגול, עושה לצידה סימן (נניח V) או גוזר אותה.
אם נתרגם לאינטרנטית את התנהגות המועמד (פאסיבי או אקטיבי) בסקירת מודעות הדרושים, הרי שהוא כרגע עשה לכם לייק, הכניס אתכם לרשימת הפייבוריטים, צירף אתכם לחברים שלו, עשה שיתוף, החל לעקוב אחריכם וכיו"ב. בסביבת הגיוס הקלאסית, בעולם הגיוס הישן, העובד יכול היה לעשות למודעה לייק, לשמור אותה, לעקוב אחריה, להפיץ אותה… זה היה נתיב חד סטרי.
הרשת החברתית יצרה מהפכה בין היתר בזכות העובדה שהיא יצרה דיאלוג ותקשורת דו צדדית ורב צדדית. לא עוד המגייס מפרסם מודעה, הוא זה ששולט על המסרים והוא זה שמעביר אותם והמועמד מקבל את המסרים ויכול לבחור האם להגיב וכיצד. הרשת החברתית משנה את כללי המשחק וזה אומר שלא רק המועמד קורא את המודעה שלכם, מסמן אותה, שומר אותה, מפיץ אותה… זה אומר שהוא מצפה שגם אתם, כמגייסים, תשיבו לו באותו מטבע.
מנהל הגיוס לא יכול להיכנס לפייסבוק, לשגר מודעת דרושים ומיד ולצאת!
המועמדים שלכם, בעיקר הצעירים, רוצים לראות אתכם ברשת לא כמי שבא לעשות "שגר ושכח". האינטראקציה לה הם מצפים כיום היא הרבה יותר מהפצת מסר חד צדדי וחד פעמי.
המועמדים (ובפרט המועמדים הטובים) רוצים שגם אתם תסמנו אותם משמע:
– שתעקבו אחריהם
– שתעשו לייקים לפוסטים שלהם (בעיקר למאמרים מקצועיים ו/או מידע מקצועי שהם מפרסמים)
– שתפיצו גם אצלכם את החומרים שלהם ותקדמו אותם
– שתצטרפו לקבוצות שבהן הם (המועמדים הרלוונטיים) חברים
– שתשיבו על השאלות שלהם בקבוצות ובפורומים המקצועיים
– שתכתבו להם הודעות פרטיות בדואר אישי/פרטני
– שתתייחסו אליהם, שתראו אותם, שתפרגנו להם, שתזכרו אותם ובעיקר – שתעשו להם לייקים!
