תביעות לבית הדין לעבודה שלא מוגשות בזמן עלולות להתיישן כך שלא ניתן לתבוע עוד. נושא ההתיישנות קיים בכל אחד מתחומי המשפט. לאחר ההתיישנות לא ניתן להגיש תביעה בנושא.
כאשר עובד מתחיל לעבוד במקום מסויים, הוא בדרך כלל מקבל את כל הזכויות המגיעות לו, לרבות שכר בסיס, תשלום עבור שעות נוספות, דמי הבראה, דמי חופשה ומחלה, הפרשות סוציאליות וכדומה.
בשלב מסויים, קורה בלא מעט פעמים, שלפתע העובד מגלה שהוא לא מקבל חלק מהזכויות הקוגנטיות המגיעות לו.
או שההפרשות לפנסיה לא הועברו כמסוכם, או שהוא לא מקבל גמול שעות נוספות עבור השעות הנוספות בהן הוא עובד, או שדמי ההבראה פתאום לא מגיעים וכדומה.
בשלב זה על העובד מוטל להודיע בכתב למעסיק על הפגיעה בזכויותיו. במקרים בהם המעסיק מבטיח לתקן את הטעות יש לאפשר לו לעשות זאת. אלא שלפעמים, המעסיק אינו עומד בהבטחותיו.
בשלב זה, על פי החוק, העובד יכול להגיש תביעה כנגד המעסיק. הוא לא חייב להתפטר בשל כך, ועל פי החוק למעסיק אסור לפטר עובד משום שתבע את זכויותיו.
אלא שעובדים רבים חוששים שבכל זאת יפוטרו או שסביבת העבודה שלהם תהפוך רעילה אם יתבעו את המעסיק.
במקרים כאלה, יש לא מעט עובדים שמעדיפים לדחות את התביעה לתקופה בה יוכלו למצוא עבודה אחרת שתהיה לכל הפחות שוות ערך לעבודה הנוכחית, ורק לאחר מכן לתבוע.
בעקרון, תביעה שהוגשה מאוחר מדי לאחר התרחשות האירוע – דינה להידחות. במובן זה, ההתיישנות מגינה על המעסיק מפני תביעה שמגיעה מאוחר מדי, ובפועל, מסכלת את זכותו של העובד לתבוע את המגיע לו. דיני ההתיישנות נבנו באופן שמאפשר להם לאזן בין האינטרסים השונים של המעורבים כלומר העובד והמעסיק.
זאת ועוד, הגשת תביעה מצד העובד דורשת סיבה מוצדקת. אם לעובד יש סיבה מוצדקת והוא משהה את תביעתו למרות הסיבה החוקית הקיימת להגשתה, הוא עלול ליצור רושם כי אין בכוונתו להגישה והוא למעשה מוותר על זכותו לברר אותה.
עובד שמאחר בלוח הזמנים להגשת התביעה מעבר לפרק הזמן המותר בחוק, לא יקבל את הסעד מבית הדין ותביעתו תידחה בגין התיישנות.
גם המעסיק עצמו זכאי להגנה על ידי דיני ההתיישנות. זה קורה כאשר מדובר בסיבות לתביעה שהתרחשו לפני שנים ולא הוגשה תביעה בגינן.
שאלנו את עו"ד קובי חתן, מומחה בדיני עבודה, מתי מתיישנת תביעה נגד מעסיק בשל פיטורים שלא כדין. לדבריו, "תביעה מסיבה של פיטורים שלא כדין מתיישנת לאחר שבע שנים ממועד הפיטורים.
"אבל כמובן שרצוי שלא לחכות ליום האחרון בשבע השנים ולהגיש את התביעה קודם. אחרת יכולה לעלות טענה של שיהוי לא מוצדק ונזק ראייתי".
בעקרון, רוב התביעות בבתי הדין לעבודה מתיישנות שבע שנים לאחר שנוצרה הסיבה לתביעה, שכן ההנחה היא שלאחר שבע שנים המעסיק לא יכול לשמור מסמכים וראיות לצורך ניהול הגנתו, ולכן התביעה לא ניתנת לבירור.
גם בהיבט הציבורי יש עניין שלא לעסוק בתביעות ישנות ונשכחות, שכן ניהולן לוקה בחסר מכיוון שהן לא מגובות בראיות מקוריות ובמסמכים רלוונטיים שלא נשמרו.
הכלל הנהוג במשפט אזרחי הוא שניתן להגיש תביעה שאינה קשורה למקרקעין בתוך שבע שנים מיום קיומה של העילה החוקית.
אלא שבגלל האופי המיוחד של דיני עבודה, חוקי המגן וההסכמים הקיבוציים, קבע המחוקק לחלק מהסיבות לתביעה פרקי זמן קצרים יותר של התיישנות, בין השאר כדי להאיץ בעובד לפעול בהקדם האפשרי למימוש זכויותיו.
השעון מתחיל לתקתק ביום שבו נוצרה סיבת התביעה. כאשר מדובר בדיני עבודה, הספירה מתחילה באותו יום בו הופר החוק הרלוונטי.
להלן משך הזמן להתיישנות לגבי תביעות של כל אחת מהסיבות הפוטנציאליות לתביעה:
1. חופשה שנתית:
על פי חוק החופשה השנתית, תקופת ההתיישנות לתביעה פלילית או אזרחית היא שלוש שנים.
2. דמי הבראה:
תביעה לתשלום דמי הבראה הינה רלבנטית למשך שבע השנים האחרונות במקום העבודה, ולאחר סיום יחסי עובד מעסיק, ולא שנתיים כפי שהיה נהוג עד 2016. גם אם העובד ממשיך לעבוד ולא קיבל דמי הבראה הוא זכאי לתבוע אותם לתקופה של שבע שנים לאחור.
3. דמי נסיעות:
ניתן להגיש תביעה לתקופה של עד שבע שנים מהמועד שבו לא שולמו דמי הנסיעות, וניתן לדרוש תשלום רטרואקטיבי למשך פרק זמן זה ולא יותר.
4. שוויון הזדמנויות בעבודה:
עובד שהופלה לרעה באחת מהעילות הקבועות בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, רשאי לתבוע תוך שלוש שנים מיום האירוע. לאחר תקופה זו חלה התיישנות.
5. חוק שכר שווה לעובד ועובדת:
החוק נועד לקדם שוויון ולמנוע אפליה בין המינים בכל הנוגע לשכר או לכל גמול אחר בקשר לעבודה. מי שנפגע מהפרת חוק זה רשאי להגיש תביעה בתוך חמש שנים. לאחר מכן לא ניתן להגיש תביעה.
6. שכר עבודה ופיצויי פיטורים:
תקופת התיישנות לשכר עבודה ותשלום פיצויי פיטורים שלא שולמו היא שבע שנים.
7. הלנת שכר והלנת פיצויי פיטורים:
על פי חוק הגנת השכר, הזכות לקבלת פיצוי בגין הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או בתוך 60 ימים מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי – המוקדם מביניהם.
אותו דבר אמור גם לגבי הלנת פיצויי פיטורים.
עם זאת, בית הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 ימים לתקופה של 90 ימים.
למרות כל זאת, אם המעסיק הלין את שכרו של העובד, או את חלק משכרו, או את פיצויי הפיטורים המגיעים לו, במשך שלוש פעמים, בתוך תקופה של 12 חדשים רצופים -הכלולים שבתוך שלוש השנים הרצופות שלאחר יום תשלום השכר שבו קשור הפיצוי (או הפיצויים), תהא תקופת ההתיישנות שלוש שנים.
8. הפרשות לקופות גמל:
עובד רשאי לתבוע הפרשות לקופת גמל שהמעסיק לא הפריש עבורו – עד שבע שנים מיום שנוצרה עילת התביעה.
9. הטרדה מינית:
הטרדות מיניות מתרחשות בעיקר במקומות עבודה. מיום שנוצרה עילה להגשת תביעה בגין הטרדה יש לנפגע ולנפגעת זכות להגיש תביעה בתוך שבע שנים.
10. חוק הסכמים קיבוציים:
הפרה של הוראות חוק הסכמים קיבוציים, כמו לדוגמה מניעה מנציג ארגון עובדים להיכנס למקום העבודה של העובדים שהוא מייצג, או פגיעה בעובד שהחליט להיות חבר בוועד או בארגון עובדים, תקופת ההתיישנות להגשת תביעה מיום שנוצרה העילה היא שלוש שנים.
