העובדים שנזקקים יותר מכל לתכניות בריאות מונעים על ידי תגמול כספי

קל לשכנע את המשוכנעים. על אותו משקל, קל להניע את הספורטיביים לעשות יותר ספורט ואת אלה שמקפידים על תזונה נכונה להקפיד יותר… מה שבאמת קשה זה לקחת את אותם אנשים שלא מוכנים לעשות ספורט ואף מוכנים לשלם הרבה בשביל לקבל פטור או להטיל על מישהו אחר לעשות מאמץ פיזי במקומם. וזה מה שקורה בארגונים של ימינו. מנהלים רוצים ארגון חזק ובריא עם אנשים ערניים, פרודוקטיביים, עם מרץ וברק בעיניים. במקביל, מנהלים רוצים ארגון מתפקד שבו ימי מחלה הם מושג נדיר וכמובן שמנהלים רוצים להוזיל את עלויות ביטוחי הבריאות וביטוחי החיים. לכן, כל מנהל שנמצא עם היד על הדופק (תרתי משמע) יודע שסוגיית הבריאות היא משהוא שהוא חייב לתת עליה את הדעת ולשריין לה מקום בסדר העדיפויות.

ארגונים רבים יכולים להציג לראווה את תכנית הבריאות שלהם (חדר אוכל שמגיש מזונות איכותיים, עתירי ערכים תזונתיים ומופחתי קלוריות), או חדר כושר שבו תמיד יש תנועה של אנשים מלאי מרץ… הבעיה היא שאותם עובדים שישמחו לגשת לחדר אוכל שמציע ארוחות בריאות או אותם עובדים שיכנסו בשמחה לחדר הכושר – הם לא העובדים בסיכון. הם לא העובדים שנעדרים לעתים קרובות מפאת מחלה. הם לא העובדים בעלי הסיכון הגבוה לחלות, לאבד את כושר העבודה ולהוריד את התפוקה. העובדים שעבורם נבנו תכניות הבריאות, אלה שנמצאים בסיכון, הם האחרונים שלוקחים חלק בתוכניות הבריאות. לכן, על פניו נראה שיש תכניות והן עובדות והעובדים משתפים פעולה… אבל מתחת לפני השטח ברור שקהל היעד האמתי, זה שלשמו נבנו התוכניות מלכתחילה, קהל זה זקוק לתמריצים כדי לשתף פעולה.

מחקר חדש, שתוצאותיו פורסמו באתר משאבי אנוש Business Management Daily, בדק את האימפקט של תגמול כלכלי לעובדים תמורת השתתפות בתכניות בריאות. המחקר עקב אחרי קבוצת עובדים שעברו סדרת מבדקי בריאות (הערכת סיכוני בריאות, צילומים וכיו"ב) תמורת תמריצים כספיים. מהמחקר ניתן לזהות את המגמות הבולטות:

• גברים מבוגרים הגיבו יותר מכל שאר העובדים לתגמול כספי, משמע כדי לשכנע את הגברים המבוגרים (הנמצאים באופן טבעי בקבוצת סיכון גבוה יותר), יש להציע תגמול כספי.
   
• תמריץ כספי הניע 12% יותר עובדים, בעיקר מעל גיל 50 (שוב, אנשים בקבוצת סיכון גבוהה יותר), לקחת חלק בתכניות לקידום הבריאות בארגון.
   
• תמריצים כספיים הניעו יותר עובדים הנמצאים בקבוצת סיכון קרי עובדים הסובלים מבעיות לחץ דם, סוכרת, השמנת יתר, כולסטרול גבוה וכיו"ב. 
   
• עובדים הנמצאים בתחתית סולם השכר בארגון, אלה שרמת החיים שלהם נמוכה יותר, זקוקים יותר לתמריצים כלכליים כדי לקחת חלק בתכנית לקידום הבריאות, זאת בהשוואה לעובדים המשתכרים שכר ממוצע ומעלה.

השאלות האם זה נכון, האם זה מוסרי והאם זה בכלל הגיוני שהארגון ישלם לעובד כדי שידאג לבריאות שלו? יכולות להיות חשובות ומעניינות לכשעצמן אך כאשר המטרה העומדת מול הארגון הינה לדאוג לבריאות הארגון דרך בריאות העובדת, ברור שהמטרה מקדשת כל אמצעי. בין אם זה נכון או לא נכון, חכם או לא חכם, צודק או לא צודק, הארגון צריך עובדים בריאים והוא בעיקר צריך שאותם עובדים בעלי נטיות לא בריאות, ואלה שכבר נמצאים בקבוצת סיכון, ייקחו את הבריאות בידיים ומהר. לכן, עורכי המחקר ממליצים לארגונים לשקול מדיניות של תגמול כספי ישיר בגין השתתפות בתכניות לקידום הבריאות בארגון. עורכי המחקר אף מציעים לארגון לעצב תכניות (הכוללות תגמול כספי) לקבוצות בסיכון כלומר גברים, גברים מעל גיל 50 וגברים הנמצאים בתחתית סולם המשתכרים כלומר אלה שסביר שהם ישתייכו למעמד סוציו אקונומי נמוך.