החתמת כרטיס נוכחות היא אחד הדברים הפחות אהובים על עובדים בארגונים. יש ארגונים, ובראשם חברות הייטק, שלא מחייבים את העובדים להחתים שעון נוכחות בכניסה וביציאה.
מדובר בדרך כלל במשרות אמון שכולות גם שעות נוספות גלובליות ומאפיינים נוספים של תפקידים שמספר שעות העבודה בהם אינו הפרט הקריטי ביותר בהעסקת העובדים.
מבחינת העובדים, ברוב המקרים, הפטור מהחתמת כרטיס נוכחות נחשב להטבה בתנאים. אלא שהבעיות מתחילות כאשר מפוטר או מתפטר ויש חילוקי דעות בינו לבין החברה לגבי מספר השעות שעבד, כמו גם לגבי מספר השעות הנוספות
אחת הסוגיות שבית הדין לעבודה נדרש לתת להן מענה היא האם צילום של כרטיס שעון נוכחות מכני, הינו קביל לצורך תביעה. עובד שהועסק במשך שנתיים ותשעה חודשים פוטר ותבע את מעסיקו בגין שעות נוספות.
בשלושה החודשים הראשונים להעסקתו הועסק העובד בשכר יומי, ולאחר מכן ועד סוף תקופת עבודתו הועסק בשכר חודשי. לתצהיר הוא צירף העתק של צילומי כרטיס הנוכחות, שהוחתם על ידי שעון נוכחות מכני עם השלמות בכתב יד.
בחודש הרביעי להעסקתו (החודש הראשון בו הועסק בשכר חודשי) רשם העובד בכתב ידו את החודש והשנה והוא אף העיד כי זהו כתב ידו. אלא שפרטי המעסיק היו מטושטשים ולא ניתן לראות בהם את שם החברה או כל שם אחר.
העובד ביקש מבית הדין לעבודה לקבוע כי כרטיס הנוכחות משקף נכונה את עבודתו באותו חודש בחברה זו ואף ביקש לראות בצילום כרטיס הנוכחות, ראיה למתכונת עבודתו הקבועה בחברה. לפיכך ביקש העובד לקבוע את זכותו לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות בכל תקופת העבודה.
החברה התכחשה לכרטיס הנוכחות וטענה, כי אין לדעת אם מדובר כלל בכרטיס מקורי השייך לאותה חברה או לחודש שבקשר אליו נסובה התביעה.
מפסק הדין ומעדות העובד עולה, כי מדי יום החתים העובד את הכרטיס בשעון הנוכחות המכני שהיה מוצב במקום בו עבד. בין הצדדים לא היתה מחלוקת על כך שבחברה הוצב שעון נוכחות וכי העובדים נדרשו להחתים בו כרטיסי נוכחות.
אלא שהחברה לא זכרה אם העובד שתבע אכן החתים את הכרטיס, ובכל מקרה היא לא הצליחה לאתר את כרטיסי הנוכחות המקוריים של אותו עובד.
במהלך החודש שעמד במוקד התביעה צילם העובד (התובע) כמה כרטיסי נוכחות שהיו חתומים על ידי בנו של בעל החברה. אלא שהחברה לא זימנה להעיד את אותו בן של הבעלים, שחתימתו נמצאת על כרטיס הנוכחות, במטרה לסתור את טענתו של העובד.
מכיוון שלא היתה עדות סותרת כזאת, קבע בית הדין לעבודה כי עדות העובד הינה אמינה ומקובלת עליו. ולכן פסק כי צילום כרטיס הנוכחות שהוצג, מעיד על שעות עבודתו של אותו עובד בחודש שעומד במוקד התביעה, ועל השעות הנוספות שעבד ואשר בגינן הוא זכאי לתשלום. למרות כל זאת, בית הדין לעבודה לא יכול היה לקבוע מתכונת עבודה קבועה על סמך נתוני אותו כרטיס נוכחות ספציפי.
ממקרה זה ניתן להסיק כי יש אמנם אפשרות שהעובד שתבע זייף את הכרטיס ואת חתימתו של בנו של בעל החברה. אבל לאור העובדה שהחברה לא טרחה להביא את בנו של המעסיק להעיד, כדי לסתור את עדות העובד, נאלץ בית הדין לעבודה לקבל את צילום הכרטיס כראיה קבילה, על סמך התנהלות פרוצדורלית של סדרי הדין.
