המעסיקים נדרשים לפעול על פי שורה של חוקים ותקנות בתהליך פיטורי עובד. אולם בפסק דין חריג של שופט בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, דורי ספיבק, נקבע כי גם העובד 'המוחלש' מחויב לנהוג בתום לב בבואו לסיים את מערכת היחסים עם מעסיקו.
מעשה בעובדת שהועסקה בחברה להפעלת חניונים ברחבי הארץ. לאחר 3 שנות עבודה בחניון של בית מלון ברמת גן, התפטרה העובדת כשבמקביל היא פונה לבית הדין לעבודה בתביעה כנגד מעסיקה, בטענה שנאלצה להתפטר בעקבות הרעה בתנאי העסקתה על רקע התנכלות מצד החברה. התובעת טענה כי החברה התנכלה אליה בעקבות תביעה שהגיש בעלה, גם הוא עובד חברה לשעבר.
לטענת התובעת, החברה החלה לדרוש ממנה לבצע עבודות ניקיון וכן עכבה את מועדי תשלום המשכורות. עוד היא טענה, באמצעות עו"ד פסל מורוז, כי מאחר ונאלצה להתפטר בשל הרעה בתנאים היא זכאית לפיצויי פיטורין.
מנגד השיבה הנתבעת, באמצעות עו"ד עופר נתנאל, כי העובדת התפטרה מרצונה ומרצונה להיות מועסקת באופן ישיר על ידי המלון, שהחל להפעיל את החניון באופן עצמאי.
השופט ספיבק פסק שהשתכנע באופן חד משמעי כי סיבת ההתפטרות של התובעת הייתה, למעשה, רצונה לעבוד ישירות מול הנהלת המלון.
"התובעת התפטרה בפועל, נטשה את עבודתה בלא מתן התראה מוקדמת ועברה לעבוד אצל המתחרים", קבע השופט וציין כי "היא ניסתה לתבוע זכויות ממעסיקה, להן לא הייתה זכאית." בנוסף, הדגיש השופט סביבק את משנתו בנושא החובה לסיים יחסי עבודה בתום לב, הן מצד המעסיק והן מצד העובד, גם כאשר מדובר על עובדים מוחלשים.
על אף שדחה את תביעתה לפיצויים, פסק השופט לטובת התובעת סך של 15,000 ₪ בגין סכומים שונים שהמעסיקה חייבת לה מתקופת העסקתה.
