אלמנה, שבעלה התאבד על רקע חובות עסקיים, פנתה לבית הדין לעבודה שיכיר בהתאבדות כתאונת עבודה. בית הדין האזורי דחה את תביעתה, בית הדין הארצי קיבל את הערעור ופסק: אם חובותיו העסקיים של המנוח הם שהובילו אותו ליטול את חייו – אזי שמדובר בתאונת עבודה.
אלמנה של שותף בחברה שנקלעה לקשיים כלכליים ניכרים, פנתה לבית הדין האזורי לעבודה במטרה להכיר בהתאבדות בעלה המנוח כתאונת עבודה שכן לדבריה, הקשיים הכלכליים השפיעו עליו והם שהובילו אותו לשים קץ לחייו.
האלמנה תיארה את הפרק האחרון בחיי בעלה כרוויי מתח וחרדות לאור ההלוואות והערבויות האישיות אותן נטל לטובת העסק. עוד נטען כי רק כמה ימים לפני שהתאבד, התקבל המנוח לעבודה כשכיר בחברה, הוא ביקש משותפו שיאפשר לו לצאת מהחברה (תמורת תשלום) כדי לשקם את חייו והשותף סרב. התובעת אף תיארה את מערכת יחסיו של בעלה המנוח עם השותף העסקי שלו כמערכת יחסים קשה שלוותה בהשפלות ובאיומים. מצבו הנפשי של בעלה התדרדר על רקע הקשיים ומערכת היחסים הקשה עם השותף, וכל אלו הביאו אותו לכדי ייאוש שבסופו – שם קץ לחייו. כעת, לאחר שבעלה התאבד בעקבות הקשיים, נותרה התובעת בחובות. היא פנתה לביטוח לאומי אך משזה סרב להעתר לבקשתה, פנתה לבית הדין.
ביטוח לאומי טען מנגד כי לא מדובר על תאונת עבודה שכן לא התרחש אירוע שקושר את ההתאבדות לעבודה וכי המניעים להתאבדות היו אישיותיים.
שופט בית הדין הארצי לעבודה אילן סופר קיבל את הערעור ופסק כי חובותיו האישיים והעסקיים של המנוח העיבו על מצבו וכי המנוח חש כמי שנושא בנטל החובות הכספיים. על כן, מדובר באירוע חריג ומשמעותי הקשור בעבודה, זאת בפרט לאחר שנבצר ממנו לעבור לעבוד במקום חדש ולשקם את חייו בהיבט הכלכלי והתעסוקתי, נוכח סירוב שותפו העסקי למהלך. לפיכך, פסק השופט סופר כי השיחה בין המנוח לשותף העסקי מהווה אירוע משמעותי בעבודה שהניע את המנוח לכדי התאבדות. השופט הורה למנות פסיכיאטר שיבדוק האם האירועים שהתרחשו בעבודה לקראת ההתאבדות הם אלו שהובילו להתאבדות באופן ישיר. השופט אף פסק לחובת ביטוח לאומי הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪.
