4 אחיות מקצועיות בבתי ספר, אשר הועסקו באמצעות האגודה לבריאות הציבור, הגישו תביעה לבית הדין לעבודה כנגד המעסיקה, בגין שינוי חד צדדי בתנאי תשלום ימי המחלה וזאת לאחר שבאגודה הוחלט לעבור ממתכונת של שכר מלא עבור כל יום מחלה, מיום המחלה הראשון, לשיעור דמי מחלה כפי שהוא מנוסח בחוק דמי מחלה. מטעם האגודה נטען כי מהלך זה היה קריטי, היות וההוצאות על ימי מחלה היו בלתי סבירות והייתה מגמה בוטה של ניצול ימי מחלה בארגון. כמו כן, נטען מטעם האגודה כי הסעיף החדש המגדיר את שיטת התשלום עבור ימי מחלה, הוא בהתאם לחוק ימי המחלה וכן כי מדובר על שינוי לא מהותי שהובהר לציבור העובדים בצורה ברורה ובשקיפות מלאה.
בחוזי העבודה עליהם חתומות התובעות ב-1997, מצוין במפורש כי תנאי התשלום עבור ימי מחלה הינם – שכר מלא על כל יום ביומו. העובדות לא נתנו הסכמתן לשינוי סעיפי חוזה העבודה ועל כן, ביקשו מבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שיפסוק לטובתן פיצויים עבור ההפרשים שנוכו ממשכורותיהן לאחר החלת השינוי, באופן חדש צדדי, משנת 2008.
השופטת מירי שי-גרינברג קבעה, כי אין מחלוקת בין הצדדים על העובדה שלא ניתנה הסכמת התובעות לשינוי בתשלום שכר, קרי לשינוי בתנאי החוזה. השופטת פסקה כי לכל אחת מהתובעות זכות מתוקף חוזה העבודה האישי, לתשלום דמי מחלה בגובה שכר מלא מיום המחלה הראשון, כפי שמנוסח ומעוגן הסעיף בחוזה העבודה. השופטת הדגישה כי השכר הינו תנאי יסודי בחוזה העבודה וכי דמי מחלה הינם חלק ממערכת הביטחון הסוציאלי, ועל כן נכללים במסגרת תנאי השכר – שהם בסיס ההתקשרות בין העובד למעביד. השופטת ציינה כי החלטת המעסיק לשנות תנאי מתנאי חוזה, מהווה פגיעה בתנאי העסקה וכי המדובר כאן ב'הרעת תנאים'.
את טענת האגודה, לפיה העובדות הביעו הסכמה לתנאי העסקה החדשים היות ולא הגישו התפטרות או איימו בהתפטרות ולא דרשו מעמד של מתפטר בדין מפוטר, דחתה השופטת בקביעה לפיה, התפטרות בדין פיטורים היא מוצא אחרון הכרוך באובדן מקור הפרנסה וכי מאחר שלתובעות לא היו חלופות, אין לצפות כי יעזבו את מקום עבודתן.
השופטת פסקה פיצויים מלאים בשיעור הסכומים שנוכו משכרן בגין ימי מחלה בתקופה שבין ינואר 2009 ועד לאוגוסט 2010, וכן הוצאות משפט על סך 850 ₪ לכל אחת, קרי 3,400 ₪.
האגודה לבריאות הציבור הגישה ערער כנגד פסיקת בית הדין האזורי לעבודה והיא מתכוונת לטעון בבית הדין הארצי לעבודה, כי הפסיקה שנתקבלה בבית הדין האזורי מנוגדת ביסודה להלכה הקיימת – לפיה עובד הממשיך לעבוד תקופה ארוכה ביותר בתנאי העבודה החדשים, יהיה מנוע מלטעון בדיעבד לאי-הסכמתו לשינוי בתנאי העבודה.
