חוק שבוע העבודה ההוגן
בואו להעמיק את הידע שלכם בדיני עבודה – זכויות עובדים מול חובת המעסיקים – בכנס השנתי לדיני עבודה 2015
הכנס יתקיים ב-26 במרץ 2015. לפרטים והרשמה יש ללחוץ כאן!
המרצה, דוקטור למשפטים בהשכלתה, החלה לעבוד במרכז האקדמי פרס בפברואר 2011 כמרצה למשפטים. כעבור כמה חודשים מתחילת עבודתה, המרצה קיבלה הזמנה להרצות באוניברסיטת שיקגו בארה"ב. הטיסה לצורך ההרצאה הייתה אמורה להתקיים בחופשת הסמסטר (בארץ).
מסיבות אלה ואחרות, הטיסה התארכה והמרצה נאלצה להחסיר שני ימי הוראה במכללה. היא הודיעה על היעדרות זו לסטודנטים שלה ואף קבעה מועדים חלופיים לשיעורים, כדי להשלים את השעות האקדמיות שהוחסרו לתלמידים.
המכללה טיפלה בסידורי הנסיעה של המרצה, דרך סמנכ"לית הכספים, כפי שנקבע בחוזה ההתקשרות בין הצדיים. מזכירות המכללה הייתה זו שדאגה לטפל בנושאים כגון: הזמנת כרטיס טיסה, משיכת הכספים / הוצאות נסיעה וכיו"ב.
עם חזרתה לארץ, המרצה קיבלה זימון לשימוע לקראת פיטורים!
בזימון לשימוע, אותו קיבלה המרצה כאמור עם שובה ארצה, נאמר לה שהיא נעדרה מעבודתה מבלי שידעה את הממונים עליה ומבלי שקיבלה את הסכמתם להיעדר מהעבודה. במסגרת השימוע המרצה טענה כי נהגה בחוסר תום לב וכי לא העלתה בדעתה שעליה לפעול להשגת אישורים להיעדר לצורך השתתפות באירוע – עליו המכללה ידעה ושאותו המכללה אף מימנה. לסיום, המרצה הבטיחה שהטעות הזו לא תחזור על עצמה אולם הבטחה זו, לצד שאר הנימוקים שהציגה, לא הועילו ובסוף שנת הלימודים (2012) היא פוטרה.
חודשים ספורים ממועד הפיטורים הגישה המרצה תביעה כנגד המכללה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. המרצה דרשה פיצויים בגין הפרת הסכם עבודה, עגמת נפש ופיטורים שלא כדין. בכתב התביעה המרצה טענה כי פוטרה בחוסר תום לב, היות שהממונים עליה ידעו על הכוונה שלה להיעדר וכי דבר היעדרותה והמועדים לשיעורי ההשלמה – פורסמו באתר האינטרנט של המכללה. המרצה הוסיפה וטענה כי במכללה לא היה קיים נוהל מסודר המורה למרצים כיצד לנהוג במקרה של היעדרות משיעורים ורק בדיעבד הוחלט כי במקרה שלה – היא פעלה בצורה שלא מתיישבת עם הנהלים.
מהמכללה נטען מנגד כי המרצה נעדרה מעבודתה כבר בשבוע הראשון של הסמסטר – ללא אישור – ועל כן זו ביצעה עבירת משמעת חמורה המצדיקה פיטורים. מהמכללה נטען כי טרם הפיטורים, נערך למרצה שימוע תקין ולכן הפיטורים נעשו כדין.
בית הדין לעבודה פסק: מדובר בטעות בשיקול הדעת
שופטת בית הדין האזורי לעבודה, שרון אלקיים, פסקה כי מעסיק רשאי לפטר עובד אולם סמכות זו אינה חסרת גבולות והיא כפופה לחובת תום הלב ולהוראות החוק. במקרה זה הבכירים במכללה לא היו פתוחים לשמיעת טענותיה של המרצה בעת השימוע והם לא היו פתוחות לשקול חלופות לפיטורים.
השופטת מצאה כי העובדה שהייתה זו שנתו הראשונה של בית הספר למשפטים במכללה, נהלי העבודה בו לא היו ברורים ולא פורסמו. לכן, יש להניח כי המרצה אכן לא הייתה בקיאה בנהלים / בהליך התקין שהיה מצופה ממנה לקיים בעת כוונה להיעדר מעבודתה. יתרה מזו, הגורמים הבכירים במכללה ידעו על דבר הנסיעה ואת התאריכים שבהם המרצה הייתה אמורה להשתתף בהרצאה בחו"ל, היות שהמכללה היא זו שטיפלה בנושאים הלוגיסטיים של הטיסה עצמה.
לסיכום, בית הדין לעבודה קבע: התנהלות המרצה איננה מהווה עבירת משמעת חמורה אלא לכל היותר טעות בשיקול הדעת. בית הדין פסק לטבת המרצה פיצויים בגובה 12 משכורות בגין אי מתן הודעה מוקדמת, פיטורים שלא כדין ועגמת נפש, בסך מצטבר של 420,575 ש"ח בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 28,600 ש"ח.
בואו להעמיק את הידע שלכם בדיני עבודה – זכויות עובדים מול חובת המעסיקים – בכנס השנתי לדיני עבודה 2015
הכנס יתקיים ב-26 במרץ 2015. לפרטים והרשמה יש ללחוץ כאן!
