חובה לנהל בירור על הטרדה מינית גם כשאין תלונה!

כשעובדת ניגשת לממונה על הטרדה מינית במקום העבודה ומתלוננת על יחסי מרות מצד הממונה או על אווירה שיש בה הטרדה מינית (עמיתים שמספרים בדיחות גסות או צופים בתמונות פורנוגרפיות במשרד וכו'), אזי ברור שיש להתחיל מיד בחקירה. כשעובד מתייצב מול הממונה על הטרדה מינית במקום העבודה ומעיד שעובד או מנהל העירו הערות המתייחסות לנטיות המיניות או למיניות שלו, אזי ברור שיש להתחיל בחקירה מיידית. אך מה קורה כשכל אלה מתרחשים בפועל, במסדרונות המשרד, אך אין תלונה קונקרטית מצד העובד הנפגע לכאורה?

כאשר מתפשטת בארגון שמועה על רומן בין עובדת צעירה זוטרה לבין הבוס שלה, ובו קיים חשש לניצול יחסי מרות או כאשר "כולם יודעים ש…." עובד נחשף להטרדות בשל המיניות שלו או הנטייה המינית שלו. או כאשר "כולם יודעים ש…" הבוס הזה הוא פלרטטן שמתחיל עם כל עובדת חדשה… במקרה כזה אין תלונה קונקרטית שעל פיה צריך לפתוח בחקירה אך – יש מידע או קצה חוט ועל פי דברים אלה יש לפתוח בחקירה ולרדת לעומקו של עניין.

על פי החוק, על המעביד לפתוח בבירור מידי על חשד להטרדה מינית – מרגע שנודע לו אודות המקרה – גם אם אין תלונה

החוק למניעת הטרדה מינית והתקנות, על המעביד לפתוח מיד בחקירה על הטרדה מינית. למנהל אין שיקול דעת בעניין והוא אינו יכול לדחות את הסוגיה לפחות עד שיתקבל מידע נוסף או עד שתוגש תלונה מסודרת. מרגע שנודע לו כי קיים חשד להטרדה מינית, מכל סוג שהיא, עליו לפתוח מידית בחקירה רשמית, דיסקרטית ומתועדת על פי הוראת החוק.
האם יש לשאול את ה"קורבן לכאורה" באם הוא מעוניין שתתקיים חקירה או לפחות מסכים לכך?

התשובה היא חד משמעית לא. כאשר נודע למשטרה על חשד לפריצה לבית או לרכב, גם אם הקורבן לא הזעיק משטרה ולא התייצב במשטרה להגשת תלונה רשמית – חלה על המשטרה חובה לבדוק את המקרה היות שיש חשד סביר לביצוע דבר עבירה. על אותו משקל, כאשר קיים חשד להטרדה מינית, חלה החובה על הממונה על הטרדה מינית לפתוח בחקירה ללא דיחוי וללא שיהיה צורך להמתין שהקורבן לכאורה יתלונן, או שהקורבן לכאורה ייתן הסכמתו לבירור.

העובד מבקש במפורש שלא תתקיים חקירה במקרה שלו – מה עושים?

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע כי אין לקבוע מסמרות ביחס להתנהלות הראויה בנסיבות אלה אלא להכריע בדבר בהתאם לנסיבות הספציפיות של המקרה. בית הדין לעבודה ער למורכבות של ניהול חקירה בחשד להטרדה מינית כאשר ה"קורבן לכאורה" אינו רואה בכך צורך ואף מתעקש שאין בכך צורך. עמדת בית הינה שיש להתייחס אל כל מקרה לגופו, תוך התייחסות לחומרתן של התלונות, למידת האיום הצפוי לעובדים אחרים בארגון בעקבות היעדר טיפול, למעמדו של העובד בארגון מול מעמדו של המנהל ושאר גורמים קונקרטיים החיוניים למקרה הספציפי.

העובדת לא התלוננה כנגד המטריד אלא כנגד ההנהלה שלא טיפלה בנושא בהתאם להוראות החוק למניעת הטרדה מינית. בית הדין פסק לטובתה!

פסיקה (אחת מיני רבות) שממחישה את עמדתו של בית הדין לעבודה ביחס לחובתו של הארגון לפעול בהתאם להוראות החוק להטרדה מינית, מתייחסת לתביעה של עובדת שהוטרדה מינית. העובדת לא הגישה תביעה כנגד המטריד בגין הטרדה מינית אלא כנגד החברה על כך שלא פעלה על פי חוק כדי למנוע את ההטרדה.

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל את תביעת העובדת (בפסק דין שניתן ב- 5.11.13) וחייב את החברה בתשלום פיצוי של 30,000 שקל לעובדת, בגין ההטרדה המינית המילולית. העובד שביצע את העבירה, כלומר את ההטרדה המינית המילולית, כלל לא נתבע ולא היה צורך בהגשת תביעה כנגדו על מנת לקבל את טענתה של העובדת כי הארגון הפר את מחויבותו כלפיה ועל כן על העובד לשאת באחריות (המשפטית והכספית).

האם העובד שנפל קורבן לכאורה להטרדה מינית חייב להתייצב בבירור ולשתף פעולה?

החוק אינו מטיל חובה על עובד/ת שקיים חשש שנפלו קורבן להטרדה – לקחת חלק בחקירה. העובד אינו חייב להגיש כאמור תלונה והוא איננו מחויב לשתף פעולה עם החקירה המתנהלת במקרה שלו. האחריות כאן מוטלת על הארגון ואין הוא יכול להתחמק מאחריות מטיעונים כגון: העובד לא התלונן או העובד לא שיתף פעולה או הראה מוכנות לסייע לחקירה.

ביום העיון בנושא דיני עבודה – חובות המעסיק נרחיב בסוגיות דומות לחצו כאן לפרטים ולהרשמה