מיקי שיפמן, עורך דין ומגשר לענייני מעמד אישי, בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר-אילן ומרצה באגודת 'נוער שוחר משפט עברי', המטפל בעשרות אימהות חד הוריות, יוצא בקריאה נואשת למקבלי ההחלטות במדינה – לבטל את מנגנון האיפוס של הביטוח הלאומי המייצר לדבריו שכר עוני, אבטלה ותסכול בקרב ציבור הולך וגדל.
מהי 'נקודת האיפוס' וכיצד פועל מנגנון זה כיום?
עו"ד מיקי שיפמן: כאשר זוגות מתגרשים, במרבית המקרים מועברים הילדים לחזקת האם ואז פוסק בית הדין לענייני משפחה מזונות, אותם מחויב האב לשלם עד היום בו מלאו לילד 21. במקרים בהם האב איננו משלם מזונות, המוסד לביטוח לאומי משלם לאם קצבה כתחליף. עד כאן זה נשמע הוגן ואף הומאני, אולם הדרך בה פועל המנגנון היא זו שפוגעת בציבור של אלפי נשים וילדיהן וגם בשוק העבודה ועל כן – בכלכלה הישראלית.
המוסד לביטוח לאומי מבטיח את מזונות הילדים במקרה שאביהם מתחמק מחובתו לשלם או לחילופין אין ביכולתו לעמוד במסגרת התשלום החודשי. אולם על פי התקנון, אימהות חד הוריות הזכאיות לקצבת מזונות מביטוח לאומי – מקבלות רק 75% מגובה המזונות שפסק לטובתן בית המשפט ובנוסף – הן אינן יכולות להשתכר למחייתן שכר העולה על 5,000 ₪ ברוטו ולשמור על קצבת המזונות בו בעת.
כיצד פוגע מודל זה בכושר ההשתכרות של נשים במשק ומהן ההשלכות המידיות לכך?
עו"ד מיקי שיפמן: אם חד הורית שיוצאת לעבודה ומשתכרת לדוגמא 5,500 ₪ ברוטו, נשללת ממנה קצבת המזונות ועליה לכלכל את עצמה ואת ילדה או ילדיה מסכום זעום זה, שהוא נמוך מהשכר הממוצע במשק בכ-35%. זה אבסורדי על רקע העלייה ביוקר המחיה, אבל מה שחמור במיוחד ומסוכן לכלכלת ישראל, הוא העובדה שלאישה חד הורית אין שום אינטרס להרוויח מעל 5,000 שקלים כי אז היא מפסידה את זכאותה לקצבה.
מגמה זו מעודדת תופעות שאין להן מקום במדינה מתועשת: מצד אחד, מדד הביטוח הלאומי לחד הוריות מעודד אבטלה או עבודה חלקית בשכר נמוך מ-5,000 ₪ לחודש או 'עבודה שחורה' מבלי לדווח. בשני המקרים, מדובר על נזק לכלכלת ישראל, שכן האישה הזו לא מגיעה למדרגות שכר בהן היא משלמת מס הכנסה ולכן לא תורמת לקופה הציבורית. אבל יש לכך השלכות עקיפות שטומנות בחובן סכנות לכלכלה: ציבור הנשים בחד-הוריות איננו שואף להתקדם בשוק העבודה, מאחר וזה מהווה ניגוד אינטרס. אין להן Incentive ללמוד, להשתתף בקורסים מקצועיים, להתקדם בתפקיד או חלילה – לעשות שעות נוספות, כי ברגע שהן ירוויחו שקל יותר מהתקרה – הן יפסידו ובגדול. זו משוואה בלתי אפשרית ובלתי הגיונית, בעיקר בתקופה זו, בה המשק מתחיל להתאושש, נפתחות משרות חדשות ויש צורך בהון אנושי מקצועי, נאמן וחדור מוטיבציה.
המסר שלך למעשה, הוא שמדיניות המוסד לביטוח לאומי פוגעת לא רק בסיכוייה של אם חד-הורית להתפרנס בכבוד ולדאוג לילדיה, אלא היא פוגעת בכלכלה?
עו"ד מיקי שיפמן: בהחלט. מדיניות זו הרסניות ביותר, שכן מצב שבו עובד לא צריך להתאמץ ולהתקדם בעבודה או גרוע מכך – זה בניגוד מוחלט לאינטרסים שלו (מתוך מחויבות ראשונה לביטחון הכלכלי של ילדיו), פוגע במעסיקים בפרט ובמשק בכלל. חשוב לציין כי כבר היום ישנן אלפי נשים המקבלות קצבת מזונות ואם קוראים נכון את המפה, על פי אחוז הזוגות המתגרשים הגדל כמדי שנה, צפוי גידול משמעותי במספר האימהות החד-הוריות הנשענות על ביטוח לאומי לקצבת מזונות.
המדינה חייבת לייצר פתרונות אפקטיביים שיגנו על זכותן של אימהות חד-הוריות לחיות בכבוד, אך גם לתרום את חלקן לשוק העבודה. מדובר על ציבור שיכול ובמקרים רבים אף רוצה – לתרום יותר מבחינה תעסוקתית, אולם ידיהן של הנשים הללו כבולות. אני חושב שעל המדינה לבחון מחדש את מעמד האישה החד הורית, על רקע הגידול המאסיבי במספרן, ולהתחיל לפעול בשני ערוצים מקבילים: האחד הוא לאכוף את חוקי המדינה על פי פסיקות בית הדין לעבודה ולחייב אבות לשלם את דמי המזונות. השני הוא לבטל את ההתניה לדמי מזונות, כך שזו לא תהיה קשורה לגובה ההשתכרות או לפחות להעלות את הסכום מ-5,000 ₪ ברוטו, הנמוך כאמור מהשכר הממוצע במשק בעשרות אחוזים.
