עובדת שהועסקה פחות משנה (כ-10 חודשים) במשרד עורכי דין, תבעה את בעלי המשרד ואת המנהל הישיר שגייס אותה, משום שלא בוצעו עבורה הפרשות לקרן פנסיה כפי שדורש צו ההרחבה.
עוד טענה העובדת, כי לאור בקשותיה לתקן את המעוות, החליטו בעלי המשרד לפטר אותה באופן מיידי ללא הודעה מוקדמת. לדבריה אלו הם פיטורים שלא כדין.
לאור כל זאת, דרשה העובדת פיצוי עבור היעדר הודעה מוקדמת, פיצוי בגין הליך פיטורים שלא כדין ופיצוי משום שהמעסיק לא הפריש את הסכומים הנדרשים לקופת ביטוח הפנסיה שלה.
טענת המעסיק היתה: העיכוב בביצוע ההפרשות נבע מנסיבות הקשורות בעובדת עצמה. עוד טען המעסיק כי העובדת היא זו שהתפטרה מעבודתה משום שסירבה לבצע את עבודתה על פי נהלי העבודה במשרד.
בית הדין לעבודה קבע, כי המעסיקים לא הצליחו לסתור את טענת העובדת, כלומר שבמועד תחילת העבודה היא היתה מבוטחת בביטוח פנסיוני. מכיוון שכך קבע בית הדין כי העובדת אכן היתה זכאית להפרשות לקרן הפנסיה על פי צו ההרחבה, במהלך תקופת עבודתה אצל מעסיק זה החל מיום עבודתה הראשון. ההפקדה עצמה אמורה היתה להתבצע בתום שלושה חודשי עבודה.
בית הדין לעבודה קבע מהם השיעורים והסכומים שהיו אמורים המעסיקים להפריש לקופת ביטוח בעבור העובדת, תוך שהוא לוקח בחשבון את שכרה כפי שעולה מתלושי השכר שלה, (כל רכיבי השכר, כולל השכר עצמו, ימי מחלה, ימי חופשה וכו) וכן לקח בחשבון את הוראות צו ההרחבה לביטוח פנסיוני.
בחישוב כל אלה קבע בית הדין לעבודה כי על המעסיק מוטל להשלים לקופת הביטוח הפנסיוני, עבור תקופת עבודתה של העובדת אצל מעסיק זה סכום של 3,478 שקלים – כפול מהסכום שתבעה העובדת, שעמד על 1,775 שקלים.
למה קבע בית הדין לעבודה פיצוי כפול מזה שביקשה התובעת.
בית הדין לעבודה ציין בפסק הדין, כי יש מקום לפסוק כי המעסיק יפצה את העובדת במלוא הסכומים שהיה עליו להפקיד בקופת הביטוח והוא לא עשה כן, ולא רק את הסכום שהיא תבעה.
אם כן למה תבעה העובדת סכום שהוא מחצית מכך? העובדת הסבירה כי היא מבקשת פיצוי רק עבור הפרשות המעסיק לקרן פיצויים בסכום של 1,775, וכן סכומים שנוכו משכרה ולא ברור אם הועברו במלואם.
בית הדין לעבודה הסביר, כי כאשר המעסיק לא מפריש עבור העובד לקרן פנסיה, הכלל הוא כי לעובד מוקנית הזכות לפיצוי כספי בגין אי ההפרשות. כל עוד לא הוכח סכום אחר, סכום הפיצוי שהעובד זכאי לו יהיה כל סכום ההפרשות שלא הועברו.
במילים אחרות, המעסיק חייב לשלם לעובדת פיצוי בגובה הסכומים שהיו אמורים להיות מופקדים בקופת הביטוח עד סוף תקופת עבודתה, אבל לא הופקדו בפועל.
פרטי החשבון לא נמסרו בזמן? זה לא תירוץ
זאת ועוד, העובדת טענה כי פעמים רבות פנתה למעסיק ודרשה כי יטופל נושא ההפרשות לקרן הפנסיה. המעסיק לעומת זאת טען, כי הפרטים המדויקים לביצוע ההפקדה נמסרו לו במועד מאוחר ולכן לא היה יכול לבצע את ההפקדות לפני מועד זה.
בית הדין לעבודה פסק, כי גם אם אכן פרטי חשבון הבנק להפקדת הסכומים נמסרו למעסיק בשלב מאוחר, הרי שהוא (המעסיק) לא הוכיח כי פנה לעובדת והודיע לה כי הוא מחכה לפרטים הנדרשים לביצוע ההפקדות.
בנושא זה חשוב מאוד שמנהלי משאבי אנוש ידעו: על פי פסיקה זו, גם אם אין בידי המעסיק הפרטים הדרושים להפקדה בקופת הביטוח בה בוחר העובד, כלומר גם אם העובד עדיין לא העביר למחלקת משאבי האנוש את כל הפרטים לגבי קופת הביטוח אותה בחר, הרי שאין בכך כדי לפטור את המעסיק מחובת ההפקדה לקופת בטיוח הפנסיה, ולכל הפחות לקופת פנסיה מקיפה חדשה לאחר ששה חודשי עבודה. הוראה זו מעוגנת בהוראות ס' 3.ב. לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני.
יתרה מכך, כאשר מעסיק טוען בבית המשפט כי לא קיבל את הפרטים במועד, זה לא יפעל לטובתו. אלא בדיוק להיפך. בית הדין לעבודה רואה בכך תירוץ להתחמקות מחובתו של המעסיק לפעול בהתאם לחובתו על פי הוראות צו ההרחבה לביטוח פנסיוני, והוא אף רואה בכך זלזול בזכויות העובדים.
