התחכמות של מעסיק בנוגע להיקפי משרות של עובדים ולזכויות סוציאליות, לא מתקבלת על ידי בתי הדין לעבודה. לאור העובדה שזכויות סוציאליות ניתן לקבל רק עבור שעות עבודה רגילות (ולא עבור שעות נוספות), קורה לא אחת שארגונים מתחכמים, ומגייסים עובדים באופן רשמי לחצי משרה, או שלושת רבעי משרה או כל היקף משרה שאינו מלא. אלא שבפועל, הם עובדים במשרה המלאה.
ההפרש בין מספר השעות שכלול בהיקף של חצי משרה (או כל היקף של משרה חלקית שבו התקבלו לעבודה) לבין מספר השעות שהם עובדים בפועל, ובאופן קבוע, מחושב כשעות נוספות.
עובדים אלה אמנם מקבלים תשלום עבור אותן 'שעות נוספות' שהם עובדים, אבל הם לא מקבלים עבורן את הזכויות הסוציאליות המגיעות להם.
פגיעה בזכויות הסוציאליות
כך קורה שהחיסכון שלהם לפנסיה קטן בהרבה מזה שאמור להיות, סכום הפיצויים שהם מקבלים בעת פיטורים קטן בהרבה וכך גם כל שאר הזכויות המגיעות להם.
אלא שבית הדין לעבודה לא מאפשר להתחכמות הזאת לשאת פירות. בזה אחר זה מתקבלים פסקי דין לפיהם המעסיק נדרש להשלים עבור אותם עובדים, רטרואקטיבית, את כל הזכויות שנשללו מהם. כאשר לסכום זה מצטרפים גם הוצאות משפט, ריביות הצמדות וכו.
העובד הועסק מספר שעות העולה על משרה מלאה
בפסק דין שניתן לאחרונה, פסק בית הדין לעבודה, כי העובד שתבע את מעסיקו, הועסק בפועל במשרה ששיעורה עמד באופן קבוע, הרבה יותר מ-186 שעות חודשיות. לכן, קבע בית הדין לעבודה, יש לחשב את כל זכויותיו הסוציאליות ביחס להיקף עבודה במשרה מלאה. החישוב חייב לקחת בחשבון גם שעות נוספות עד תקרה של היקף משרה מלאה.
לאור העובדה שהעובד הועסק בפועל במשרה ששיעורה עמד באופן קבוע על מספר שעות הגדול בהרבה מ-186 שעות בחודש, הרי שעצם היותו עובד שחלק גדול משעות עבודתו חושבו שלא לפי שיעור שכר עבודה רגיל, אלא חושבו בחישוב של שכר שעות נוספות, לא משנה את העובדה שבאופן קבוע הועסק העובד בפועל, כל חודש, הרבה מעל ומעבר להיקף עבודה במשרה מלאה.
בית הדין לעבודה מציין כי בנושא זה יש ללמוד מהפסיקה שלפיה עבודה בימי שישי ושבת נחשבת לחלק מהיקף המשרה הרגילה ולא לעבודה נוספת, כל עוד העובד הועסק בהיקף של פחות ממשרה מלאה בימי חול.
תקדים: חישוב לפי מספר שעות בפועל ולא לפי אחוזי משרה
בית הדין לעבודה מציין עוד, כי בפרשת הרשקוביץ, לדוגמה, קיבל בית הדין את טענתן של עובדות שהתקבלו לעבודה במשרה חלקית, לפיהן יש לחשב את זכויותיהן הסוציאליות לפי שעות עבודתן בפועל ולא לפי היקף משרתן.
בית הדין לעבודה מציין כי יש להיות ערים לכך, שכל עוד מקבלים עובד לעבודה במשרה חלקית מלכתחילה, אבל בסופו של דבר, בפועל, נדרש העובד לעבוד שעות נוספות באופן קבוע, הרי שדבר זה מהווה תמריץ שלילי עבור המעסיק להעסיקו במשרה מלאה. במיוחד כאשר שעות 'נוספות' אלה הן חלק בלתי נפרד מהמשמרות אותן הוא אמור לעבוד ממילא ובאופן קבוע.
זהו בדיוק המקרה שמובא לפנינו, טוען בית הדין לעבודה. העובד נדרש לעבוד במשמרות של 24 שעות ברציפות או 17 שעות ברציפות.
ולמרות זאת, עבור שעות עבודתו שהן מעבר לשמונה השעות הרגילות בכל משמרת, לא נצברו לזכות העובד זכויות סוציאליות, לרבות פנסיה ופיצויי פיטורים. מכאן שבגין רוב שעות עבודתו אצל המעסיק, קופחו זכויות הסוציאליות.
לפיכך, קבע בית הדין לעבודה, יש לחשב את כל זכויותיו הסוציאליות של העובד תוך התייחסות למשרה בהיקף מלא (משרה מלאה).
ולכן פסק בית הדין לעבודה כי נוכח שכרו הקובע של התובע, הוא זכאי להשלמת פיצויי פיטורים.
