ביה"ד האזורי לעבודה בבאר שבע חייב לפני מספר ימים מעסיק בתשלום פיצויים בסך 14 אלף שקל לעובדת שפיטר שלא כדין.
העובדת הועסקה במחלקת ההוצאה לפועל במשרד עורכי דין. במהלך החודש האחרון לעבודתה שהתה בחופשה לבקשת המעסיק, לטענתה באופן חד צדדי וללא תאום עמה. בסיום החופשה קיבלה העובדת מכתב פיטורים, לפיו היא תסיים לאלתר את עבודתה בשל צמצומים. כל זאת, מבלי שנערך לה שימוע ומבלי שקיבלה הזמנה מראש בה פורטו הנימוקים לפיטורים.
לטענת העובדת, מטרת הפיטורים היתה לקדם עובדת אחרת במשרד – יותר צעירה ופחות ותיקה – ולהעביר לה את תפקידה. גם אם טענת המעסיק נכונה והפיטורים אכן נעשו על רקע צמצומים, טוענת העובדת, היה מקום לתת לה עדיפות על פני עובדים אחרים ולבחון אפשרות ניוד לתפקיד אחר.
המעסיק מצדו טען כי מאחר שהעובדת עברה את גיל הפרישה יכול היה לפטרה. הראיה לכך שלא הפלה אותה מחמת גילה היה שקלט אותה לעבודה כשכבר היתה בת 53.
עוד טען שערך לעובדת שימוע חודש לפני שמסר לידיה את הודעת הפיטורים. לפנים משורת הדין ועל מנת לאפשר לעובדת לנצל חלק מחופשתה שצברה, כך טען, איפשר לה לצאת לחופשה ורק לאחר מכן היא פוטרה.
כ-7 חודשים לפני פיטורי העובד, וכן חצי שנה לאחר מכן, פוטרו 14 עובדים. במקביל ובאותה תקופה סיימו לעבוד מרצונם 8 עובדים נוספים. בעדותו בביה"ד הסביר המעסיק שהעובדת עבדה מול חברה גדולה שהפסיקה את ההתקשרות עמו, ולכן פוטרה.
"התמונה המצטיירת היא הפחתה ניכרת במספר העובדים במשך תקופה של שנה, ובקירוב כ-50% מנפח המשרד", קבע ביה"ד. "המעסיק עמד בנטל להוכיח כי פיטורי העובדת נעשו מחמת צמצומים. משלא הוכיחה העובדת כי פיטוריה נעשו מחמת גילה, נדחית התביעה לפיצוי בגין פיטורים מחמת גיל בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה".
גרסאות סותרות
העובדת טענה שללא קשר לגילה, הרי שלא נערך לה שימוע, היא לא הוזמנה אליו, לא קיבלה מכתב המפרט את עילות הפיטורים, וכי פיטוריה נעשו לאלתר ללא כל הודעה מראש.
מנגד טען המעסיק שזימן את העובדת לשיחה, ובה הסביר אודות הצמצומים הנרחבים במחלקת ההוצאה לפועל עקב הירידה המשמעותית בהיקף העבודה. לטענתו העובדת הודתה בפניו שכבר כמה חודשים אינה מקבלת תיקים חדשים והתיקים הקיימים נסגרים, וביקשה להישאר בעבודה במשך חודשיים על מנת להסדיר את תשלומי המשכנתא, וכן להשלים כתיבת ספר.
העובדת לא הכחישה ששיחה זו התקיימה, אולם לטענתה רק במשך דקות בודדות בניגוד לטענת המעסיק לפיה השיחה התקיימה במשך 30 עד 40 דקות. בנוסף טענה העובדת ששיחה זו נערכה רק יום לפני הפיטורים, בעוד המעסיק טען שהתקיימה חודש לפניהם.
"גם אם התקיימה שיחה שהמעסיק קורא לה שימוע, אם ב-23.5.13 או ב-24.6.13, הרי שהיא נעשתה שלא כנדרש", פסק ביה"ד. "המעסיק לא הוכיח כי הודיע לעובדת כי בכוונתו לזמנה לשימוע. הוא לא עשה זאת בכתב, ועל כן לא פירט מהם הנימוקים לפיטורים. העובדת לא יכלה להתכונן לשימוע כזה, ובהיעדר חתימה של העובדת על פרוטוקול השימוע שהמעסיק הציג, ברור כי לא קיבלה גם העתק ממנו".
כך קבע ביה"ד שהפגמים שנפלו בהליך הפיטורים של העובדת מזכים אותה בפיצוי בגובה 3 משכורות, כלומר כ-14 אלף שקל.
[סע"ש 51191-02-14 חימוביץ' נ' עמיר]
