ביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב פסק לפני מספר ימים כי המעסיק נהג שלא כדין כאשר דרש מעובדים להגיע למקום העבודה, אולם לא שילם להם אם לא היה צורך בעבודתם.
מלצרים נדרשו להגיע למסעדה למשמרת בוקר ולמשמרת ערב, כל אחד בשעה אחרת, בהתאם לצורך המסעדה. לעתים קרובות, עובד היה מגיע למסעדה אך מתחיל לעבוד בפועל בשעה מאוחרת יותר. כך יצא שעובד היה נוכח במסעדה במשך שעה עד שעתיים, ללא שהחתים כרטיס נוכחות, ורק לאחר זמן היה מחתים כרטיס נוכחות ומתחיל לעבוד.
מנהל המסעדה העיד בפני ביה"ד כי "בהתחלה כל מלצר היה מגיע לפי השעה המקובלת ובמידה ולא היו צריכים אותו לא היו מעלים אותו למשמרת כי כמות גדולה של שעות מפחיתה את הטיפ למלצר. אחרי חודש-חודשיים נתבקשתי על ידי המלצרים והברמנים לעשות ישיבה שבו כל אחד מהמלצרים יחליטו בעצמם האם לעלות ומתי, והיתה התקוממות כי אם מלצר יגיע ויחליט לעלות זה יפחית את הטיפים. בהצבעה הסופית הוחלט שמלצר יחליט האם יעלה באותו רגע שהגיע או חצי שעה או שלושת רבעי שעה אחרי. כמובן שהוא היה עולה כי הוא זה שסגר את המשמרת. זו היתה החלטתו בלבד… במצב שמלצר רביעי היה מגיע והיה מחליט בשעה תשע וחצי או עשר שאין אנשים ואין עבודה וגם לא תהיה, כמו שהוא היה מחליט לעלות – הוא היה יכול להחליט לעזוב את העבודה וללכת מבחינה כלכלית ובתאום עם המלצר השני באותה המשמרת".
בדו"ח הנוכחות של התובעת, אחת המלצריות במסעדה, מופיע לעתים רישום כניסה ויציאה בחלוף 20 דקות. "זה אומר שהיא הבינה יחד עם כל הצוות שהכדאיות לעלות למשמרת היתה מוטעית", הסביר המנהל לבית הדין. בנוסף אישר המנהל שעובד שמדפיס כרטיס בשעה 21:30, קרוב לוודאי שהגיע לעבודה כבר שעה ורבע לפני כן.
"מהראיות שהוצגו בפנינו עולה כי המסעדה לא שילמה לתובעת כמתחייב מהוראות חוקי המגן", פסק ביה"ד. "המסעדה שילמה על חלק משעות העבודה בלבד, והתעלמה לחלוטין משעות שבהן התובעת נכחה במסעדה, ממתינה להיקרא למשמרת. המסעדה דרשה מהתובעת להגיע למשמרת רבע שעה לפני תחילתה אך לא שילמה על שעות אלה".
[סע"ש 31383-02-13 ל' נ' מסעדת זינק]
