בית הדין הארצי לעבודה קיבל לאחרונה באופן חלקי ערעור על החלטת בית הדין לעבודה האזורי, שדחה את תביעתו של עובד שהינו בעל מוגבלות. העובד תבע כנגד ההחלטה לפטרו מעבודתו כקצין בטחון.
בית הדין הארצי לעבודה פסק, כי הדיון יחזור לבית הדין האזורי לעבודה, והורה לו לפסוק פיצוי לעובד בגין נזק שאינו ממוני. עוד פסק בית הדין הארצי, כי המעסיק ישלם לעובד את הוצאות המשפט בסכום של 5,000 שקלים.
פרטי המקרה: העובד תבע את מעסיקו בשל החלטת המעסיק לפטרו מתפקידו כקצין בטחון. בית הדין הארצי הורה על השבת התיק לבית הדין לעבודה האזורי, משום שלדבריו, סוגיית קיומה של התאמה בדמוי שיבוץ חלופי, כולל מידת הנטל הכרוכה בזה, לא נבחנה בהתאם לאמות המידה שבסעיף 8(ה) לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
בנוסף פסק בית הדין הארצי כי בית הדין האיזורי ידון בפסיקת פיצוי ללא נזק ממוני לעובד שפוטר, משום שתהליך פיטורי העובד לא עמד בדרישה לפעול בשקידה ראויה לאיתור תפקיד חלופי.
בית הדין האיזורי לעבודה קבע, כי אף על פי שההחלטה על ביטול תקן הקב"ט ופיטורי העובד נעשו משיקולים עניינים, נפל פגם בכך שהמעסיק לא נתן משקל לכך שהעובד הוא בעל מוגבלות.
עם זאת פסק בית הדין האיזורי, כי פגם זה לא פגע בהוגנות ההליך, וכי בנסיבות העניין, גם אם היה ניתן לכך משקל, התוצאה לא היתה משתנה.
כאמור, בית הדין הארצי לעבודה קיבל את הערעור בחלקו. בית הדין הארצי ציין, כי משילוב ההגדרות שבסעיף 8(ה) לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות עולה, כי קיומה של אפליה כרוכה בשאלת קיומה של התאמות שצריכות להתבצע בנוגע להעסקת אנשים בעלי מוגבלויות.
ושאלת קיומן של ההתאמות, כרוכה בכך שההתאמות צריכות להתבצע בלי להטיל נטל כבד מדי על המעסיק.
לדברי בית הדין הארצי, למושג "נטל כבד מדי" אין משמעות אחידה והיקפו משתנה בהתאם לנסיבות כל מקרה.
המחוקק קבע רשימה שאינה סגורה, של אמות מידה בהן יש להתחשב בעת ההכרעה בשאלת הגדרת ההתאמות ובשאלה האם הנטל הכרוך בביצוע ההתאמות הינו כבד.
במקרה בו ההתאמות הנדרשות מטילות נטל כבד מדי על המעסיק, הימנעות מביצוע ההתאמות לא מהווה אפליה. במקרים בהם הנטל הכרוך בביצוע ההתאמות אינו כבד מדי, הימנעות מביצוען כן מהווה אפליה.
עוד ציין בית הדין הארצי, כי את ההתאמות הנדרשות לעובד בעל מוגבלות, בעת שנשקלת אפשרות לפטרו, ניתן לערוך באמצעות איתור תפקיד חלופי, ולא רק באמצעות הגמשת תפקידו.
לדברי בית הדין הארצי התאמה בדרך של חיפוש תפקיד חלופי עשויה להידרש בין משום שהעובד אינו יכול עוד למלא את תפקידו המקורי מפאת מוגבלותו ובין משום שהתפקיד המקורי התייתר.
בית הדין הארצי הוסיף, כי חובת תום הלב ביחסי עבודה משמעה שיש חובה על המעסיק לפעול בשקידה ראויה לאיתור תפקיד חלופי לעובד, בכפוף לכך שהתפקיד תואם את כישוריו ויכולותיו, כמו גם את צרכיו ואפשרויותיו של המעסיק.
לא מדובר בהכרח בחובה שתהיה לכך תוצאה בפועל, אלא בחובה להשתדל כלומר, לחפש בשקידה ראויה תפקיד חלופי רלוונטי, כשהיקף המאמץ עשוי להשתנות ממקרה למקרה אך עליו להיות בגבולות המאמץ הסביר בנסיבות העניין.
מדברי בית הדין הארצי עולה, כי לעיתים מצופה מהמעסיק לבדוק את הנחותיו באמצעות חוות דעת של גורם מקצועי מומחה בהשמת עובדים עם מוגבלויות וביצוע התאמות.
את חוות הדעת יש להעביר לעובד כדי שיוכל להתייחס אליה לפני שהמעסיק מקבל החלטה לגבי המשך דרכו של העובד.
בית הדין הארצי ציין, כי חובת איתור תפקיד חלופי לעובד עם מוגבלות שתפקידו התייתר, או שבשל מוגבלותו אינו יכול למלא עוד את תפקידו המקורי, אינה מוחלטת, אלא כפופה לסייג בדבר היותה של ההתאמה בגדר נטל שאינו כבד מדי.
לדברי בית הדין הארצי, המעסיק לא הצליח להראות כי התהליך שקוים עמד בדרישות הדין והחובות האקטיביות.
העובד המערער הוא אדם בעל מוגבלות קשה שהועסק בחברה יותר מעשור ולכן למחויבות לפעול בשקידה ראויה לאיתור תפקיד חלופי יש משקל רב.
המעסיק ערך אמנם בחינה יזומה, אבל טיבה ועומקה לא פורטו דיים, ומכל מקום המעסיק לא נעזר ביועץ חיצוני באופן יזום, אלא רק במסגרת הדיון בערעור.
עם זאת, יש לתת משקל גם לעובדה שהמערער ביקש שלא לקיים שימוע בעל פה אלא בכתב, ולא הציע חלופות למשרתו.
לכן, כאמור, החליט בית הדין הארצי להחזיר את הדיון לבית הדין האיזורי לעבודה לפסיקת פיצוי בגין נזק שאינו ממוני.
בית הדין הארצי התייחס גם לקביעתו של בית הדין האיזורי לכך שנפח הפעילות של המערער כקב"ט עמד על 20% משרה וכי ביצוע התפקיד מצריך שהות לאורך כל יום העבודה.
לכן אין פסול בכך שהמעסיק החליט שתפקיד הקב"ט לא ימולא במשרה עצמאית, אלא כתפקיד נילווה לתפקיד אחר המצדיק נוכחות במשרה מלאה. בית הדין האיזורי פסק כי אין בכך משום הפרת החוק.
בית הדין פסק כי נוכח מאפייני משרת הקב"ט, הנטל הכרוך בהגדרת התפקיד בהיקף זה כעיקרי ועצמאי, להבדיל מנלווה, הוא בגדר נטל כבד מדי.
עם זאת, השינוי הארגוני החוקי, כלומר, ביטול משרת הקב"ט כתפקיד עצמאי והפיכתו לתפקיד נלווה, אינו מחייב את פיטורי העובד (המערער), שכן השאלה היא אם ניתן למצוא לו תפקיד או תפקידים חלופיים, שיאפשרו להמשיך להעסיק אותו בתפקידים התואמים את מגבלותיו הרפואיות, כישוריו, ויכולותיו, ואת הצרכים והאפשרויות של המעסיק.
אם יש אפשרות כזו, יש לאפשר למערער להחליט אם הוא מעוניין בתפקיד החלופי. שאלת איתורו של תפקיד חלופי צריכה להידון מתוך פתיחות מחשבתית מירבית ויצירתיות, כל עוד אין בכך נטל כבד מדי בהתאם לאמות המידה שנקבעו בחוק.
כאמור, בנוסף, קבע בית הדין הארצי, כי בית הדין האזורי יפסוק פיצוי בגין נזק שאינו ממוני, והמעסיק ישלם לעובד את הוצאות המשפט בסכום של 5,000 שקלים.
