בית הדין הארצי לעבודה פסק לאחרונה כי מעסיק ישלם לעובד שהתפטר, פיצוי בסכום כולל של 67.779 אלף שקל, בנוסף לסכומי הפיצוי שחויב המעסיק לשלם לעובד על ידי בית הדין האיזורי לעבודה.
הפיצוי הכולל בו חויב המעסיק על ידי בית הדין הארצי לעבודה כולל את הסכומים הבאים: סכום של 4,935 בגין דמי הבראה, 1,000 שקלים בגין שי לחג, 500 שקלים בגין סעיף ביגוד המתחייב מהכללים לגבי הענף בו הועסק העובד, סכום של 40 אלף שקל כפיצויים לפי חוק הגנת השכר ופיצוי כחלף הפקדות לפנסיה בסכום של 21.344 אלף שקל.
במסגרת העירעור דרש העובד גם גמול שעות נוספות, אלא שברכיב זה פסק בית הדין כי מאפייני השעות מובילים למסקנה שלא מדובר בשעות עבודה אלא בשעות שהייה בגינן העובד קיבל תשלום הוגן.
כאמור, סכום ה-67,779 שקלים מתווסף לסכומי הפיצויים שהמעסיק חויב לשלם לעובד על ידי בית הדין האיזורי לעבודה, טרם הערעור.
הפיצוי הכולל שבית הדין האיזורי לעבודה חייב את המעסיק לשלם לעובד, מסתכם ב-20.361 אלף שקלים והוא כולל פיצוי בגין פידיון חופשה, הפקדות פנסיוניות, דמי חגים, ושכר עבודה עבור 19 הימים שלפני התפטרותו של העובד.
בנוסף, חייב בית הדין האיזורי את המעסיק לשלם לעובד סכום של 15 אלף שקל כפיצוי על כך שלא נתן הודעה לעובד עם תחילת עבודתו (הודעה לגבי התנאים הסוציאליים שמגיעים לו ולגבי שכרו). בנוסף, הטיל בית הדין האיזורי לעבודה על המעסיק לשלם לעובד הוצאות משפט בסכום של 12 אלף שקלים.
בית הדין הארצי לעבודה קיבל בחלקו ערעור אחד של העובד, דחה ערעור שני, ובמקביל דחה את ערעור המעסיק לגבי הוצאות המשפט, ופסק כך:
לגבי ערעור העובד בנוגע להודעה על תחילת עבודה בנוגע לערך השכר השעתי ומרכיביו:לדברי בית הדין הארצי לעבודה, הוכח, כי המעסיק לא מסר לעובד, ביודעין, הודעה בכתב על תנאי עבודתו, ולא מסר לעובד תלושי שכר לאורך כל תקופת העסקתו.
מכיוון שכך, נטל ההוכחה עבר למעסיק, והוטל עליו להוכיח את קיומה של הסכמה מפורשת וחד משמעית, לפיה נקבע לעובד שכר כולל.
כמו כן פסק בית הדין הארצי לעבודה כי על המעסיק לעמוד ברף ההוכחה הגבוה שנקבע בפסיקה, המחייב הצגת ראיות ברורות ומשכנעות כדי להוכיח הסכמה אחרת.
בית הדין הארצי לעבודה פסק, כי המעסיק לא עמד בנטל שהועבר אליהם להוכיח את רמת הוודאות הנדרשת לקיומה של הסכמה לכך ששכרו השעתי של העובד יכלול תשלום בגין זכויותיו הסוציאליות.
בית הדין הארצי לעבודה פסק כי על המעסיק לפצות את העובד בגין אי העברת תשלומים לקרן פנסיה בתקופת עבודה של 25.61 חודשים.
בנוגע לגמול שעות נוספות, נדחתה טענת העובד. לדברי בית הדין הארצי לעבודה, אין חולק על כך שהחברה הפיקה תועלת משהיית העובד באתר, אך לא די בעצם הפקת תועלת על ידי המעסיק מעצם שהיית העובד במקום העבודה כדי להפוך שעות שהייה לשעות עבודה.
מאפייני השעות מובילים למסקנה כי לא דובר בשעות עבודה. כאשר מדובר בשעות שהייה אין חובה לפי דין לשלם בגינן שכר מינימום או גמול שעות נוספות, והצדדים רשאים להגיע להסדר חוזי באשר לגמול שישולם בגינן, שניתן לבחנו במשקפי תקנת הציבור וחובות תום הלב וההגינות.
במקרה הנוכחי לא הוכח כי ההסדר החוזי חרג מאמות מידה אלה. בנוגע לפיצויים לדוגמה, לאור קביעת בית הדין האיזורי לעבודה, לפיה כלל לא ניתנו לעובד תלושי שכר במהלך התקופה כולה, סכום הפיצוי לדוגמה ברכיב זה הועלה לסכום של 40 אלף שקל.
בנוסף, ישלם המעסיק לעובד הוצאות משפט עבור משפט הערעור בסכום של 8,000 שקלים.
