מנהלת סניף ברשת מסויימת התפטרה משום שלדבריה החברה הרעה באופן מוחשי את תנאי עבודתה. החברה מצידה טענה כי העובדת התפטרה משום שרצתה לעבור לעבוד בחברה מתחרה.
בית הדין האזורי לעבודה דן בתביעתה של המנהלת שדרשה פיצויי פיטורים בסכום של כ-127.5 אלף שקלים בגלל הרעת תנאים לאחר שלא קודמה בתפקיד. בית הדין לעבודה דחה את תביעתה וקבע כי עדותה אינה אמינה.
פרטי המקרה: המנהלת החלה את עבודתה בתור עובדת זוטרה כשמונה שנים טרם התפטרותה. לאחר הכשרה ניהולית שעברה במסגרת עבודתה, התמנתה למנהלת של שניים מסניפי הרשת.
כשמונה שנים לאחר מכן היא הודיעה כי היא מתפטרת בגלל פגיעה בתנאי עבודתה, ופגיעה בזכויות המגיעות לה על פי חוק.
לטענתה, הנהלת הרשת הבטיחה לה באופן מפורש כי תקדם אותה לתפקיד המנהלת של סניף הדגל. אלא שבפועל, עובדת אחרת קודמה במקומה.
זאת ועוד, המנהלת טענה כי לקראת סוף השנה השביעית לעבודתה ברשת, שינתה הרשת את שיטת חישוב השכר באופן חד צדדי, תוך פגיעה בשכרה.
ואם בכך לא די, הרי שמאותו רגע נאלצה המנהלת לעבוד שעה נוספת בכל משמרת, בלי שקיבלה על כך תוספת שכר.
לדבריה, היא החליטה להתפטר רק לאחר שביצעה פניות רבות אל הנהלת החברה בבקשות חוזרות ונשנות לשפר את תנאי עבודתה. לטענתה, היא החליטה לעזוב רק כאשר לא נותרה לה ברירה אחרת.
בעת שהעובדת הודיעה על התפטרותה, דרשה ממנה הרשת לעזוב באופן מיידי, ללא תקופת הודעה מוקדמת. לאור כל זאת דרשה המנהלת בתביעתה סכום של 90,867 שקלים עבור פיצויי פיטורים הכוללים שמונה שנות עבודה, ובנוסף דרשה סכום של 36,630 שקלים כפיצוי על עוגמת הנפש.
הרשת מצידה טענה כי התביעה היא קנטרנית וקטנונית וכי יש לדחותה על הסף.
לטענת הרשת, המנהלת שהגישה את התביעה פעלה סחור תום לב וללא ניקיון כפיים. לדברי הרשת, היא עשתה כן במטרה לנצל לרעה את זכותה להליכים משפטיים, ולהתעשר שלא כדין על חשבון המעסיק.
אשר להתייחסות הרשת לטענות התובעת: הרשת טענה כי היא מעולם לא התחייבה כלפי העובדת בנוגע לקידום, ומעולם לא נקבע מועד יעד לקידומה.
בנוגע לשינוי חישוב השכר טענה הרשת כי שינוי זה כלול בתחום זכויותיה של החברה והיא יכולה להחליט ולשנות לפי ראות עיניה את החישוב.
הרשת הסבירה בבית הדין, כי במשך שנים רבות לא נבדקו שעות הנוכחות של העובדים והעבודה התבצעה על פי אמון מלא בהם.
אלא שבאותה תקופה החליטה הרשת להציב שעון נוכחות בסניף. לאחר הצבתו של שעון הנוכחות, גילתה החברה כי המנהלת שתבעה, כלל אינה מגיעה למכסת השעות שהתחייבה לה.
לאחר שהתקיימה איתה שיחה בנושא, סוכם כי המנהלת תעבוד שעה נוספת ביום במשך חמישה ימים בשבוע (במקום שישה) והיקף משרתה יחשב למשרה מלאה.
אלא שגם לאחר הסכמה זו, לא הקפידה המנהלת על שעות העבודה ולא עמדה במכסה שסוכמה. מכיוון שכך, היא צברה מחסור גדול של שעות עבודה.
יתרה מכך, הרשת לא קיזזה שעות אלה משכרה של המנהלת או מימי החופשה השנתית שלה, אף כי יכלה לעשות כן.
ואם בכך לא די, הרי שהרשת טענה עוד, כי כל טענותיה של המנהלת שעזבה בטלות בשישים מול הסיבה העיקרית לעזיבתה.
לחברה התברר כי המנהלת ניהלה משא ומתן עם חברה המתחרה ברשת. ניהול המשא ומתן התבצע במקביל לטענותיה של העובדת על הרעת תנאים.
זאת ועוד, המנהלת שהתפטרה החלה לעבוד בחברה המתחרה מייד לאחר שהתפטרה, ללא כל שהות. על כך, הגישה הרשת תביעה כנגד המנהלת בבית הדין לעבודה, והתביעה הסתיימה בהסדר פשרה.
בתביעה נגדית הגישה החברה תביעה כלפי המנהלת בסכום כולל של 158,685 שקלים, בגין הפרת הסכם הפשרה ושימוש בסודות מסחריים בחברה מתחרה, הפרת חוזה, 344 שעות עבודה שהחסירה, פגיעה בשמה הטוב של החברה והוצאת דיבתה.
בית הדין לעבודה קיבל את טענות הרשת וקבע כי עדויותיה (של החברה המעסיקה) היו לאורך כל המשפט אמינות, עקביות ומהימנות.
ראשית, קבע בית הדין לעבודה כי בידי המעסיק עלה להוכיח כי לא ניתנה כל הבטחה למנהלת בנוגע לקידומה.
כמו כן, עלה בידי המעסיק (הרשת) להוכיח כי למעשה לא נגרם למנהלת שהתפטרה כל נזק כלכלי בעקבות שינוי חישוב שכרה. להיפך, שכרה הוסיף להיות גבוה מהממוצע וגבוה אף משכרה לפני השינוי.
מצד שני, העובדת לא הצליחה להוכיח את אף אחת מטענותיה: בית הדין פסק כי לא נראה שהחברה הרעה את תנאי עבודתה, אלא דווקא להיפך.
נראה כי הנהלת החברה עשתה הכול כדי להתחשב במנהלת ובצרכיה תוך דרישה הגיונית וסבירה למתן שעות עבודה ולעמידה ביעדי החברה.
אלא שלאחר דחייתה של התביעה כנגד המעסיק, דחה בית הדין לעבודה גם את תביעת הנגד (של הרשת כלפי המנהלת). בסיכומו של דבר שתי התביעות נדחו, ובית הדין לא חייב את אף אחד מהצדדים בהוצאות משפט.
הסיבה לדחיית תביעתה של הרשת כנגד המנהלת לשעבר: לא הוכחו נזקים ממשיים שנגרמו לרשת.
בית הדין לעבודה הוסיף, כי גם אם היה חוסר צדק מצד המנהלת גבי השעות החסרות, הרי שהמעסיק היה צריך לבקש זאת מהמנהלת בעת שהתפטרה, ולא להשתהות עם תביעתה בעניין.
